בתשובה לברקת, 29/12/13 22:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יופי באמת. מרוב מאמץ לא לצאת דביל יצאתי עוד יותר דביל. כנראה שהייתי נהנה יותר, כן. אבל יש סיכוי טוב שהייתי טוען שהתבלול סתם נמצא שם ואין בו שום צורך1, כך שאולי דרושה גם מידה של בגרות נפשית. אילו פעולות למשל היית מציעה לתלמיד תיכון? 1 ואולי אפילו הייתי צודק, אבל אם הייתי עונה כך על כל שאלה ספרותית לא הייתי לומד הרבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת מה הייתי מציעה לתלמיד תיכון אומלל. אני כן יודעת, שלא מעט יצירות שלומדים (או למדו) בתיכון הן פשוט מעל יכולתו של בן העשרה הממוצע. הכוונה היא ליכולתו הרגשית ומידת ניסיון החיים שלו, לא ליכולת האינטלקטואלית. כך למשל קראתי את אנה קרנינה (ואפילו צפיתי בסדרה שהוקרנה אז), בלעתי כל מילה, אבל לא היה לי כל מושג מה הבעיה של אנה ומדוע קורה לה מה שקורה לה בסוף1. כשהמורה אמרה בכיתה את "התשובה הנכונה", הנהנתי תוך בהייה. כנ"ל הזקן והים שממש תיעבתי. כך שאולי היית מפספס את משמעותו של התבלול, אבל ביצירה שיותר מתאימה למידת בגרותך הרגשית היית נהנה למצוא סמלים ומוטיבים. ומצד שני, מה זאת אומרת "אין בו שום צורך"? קח יצירה שאתה ממש אוהב, ותראה שיהיה לך הרבה יותר קשה לומר על אלמנט כלשהו שם ש"אין בו שום צורך". למעשה הדימוי של תבלול כסמל לעיוורון מנטלי כל כך שקוף, שהוא האינטואיטיבי ביותר ואולי הוא כבר בחזקת קלישאה. 1 ראיתם איך נמנעתי מספוילר?2 ממש אזרחית צייתנית במדינת אנטיספוילריה הדרומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין. בנוגע לאין צורך - את כמובן צודקת, ניסיתי לדמיין מה הייתי אומר כתלמיד תיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הבגרות הנפשית הייתה לי אותה הבעיה בשיעורי היסטוריה. כל ה"פרט נמק והסבר" היו לי (ולשאר הכיתה, למעט שניים בעלי יותר בגרות נפשית) מכניים לזרא. רק בגיל הרבה יותר מבוגר התחילה ההיסטוריה לרתק אותי. אם כך אולי עדיף להתחיל את לימודי הספרות וההיסטוריה מאוחר ככל הניתן - אפילו בכיתה י"א, ולהגביר את המקצועות הראליים על חשבונם בגיל הצעיר. או שאולי צריך לבנות את השכבות של אוריינות לאט לאט? לתת לילדים לקרוא את יצירות המופת המתאימות לגילם (נניח "אי המטמון" בכיתה ה'-ו' "הנסיך הקטן" בכתה ט'-י' ו"פרחים לאלג'רנון" בי"א-י"ב) ולדון בהם בכיתה ברמה שלהם. ככל שאני זוכר "בעל זבוב" פשוט לא חדר אלי בצעירותי, ובזמן שנכשלתי לחלוטין להתמודד עם אנטיגונה או מה שזה היה, קראתי בשקיקה את "חולית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי באמת חולית הרבה יותר מעניין ואפילו רב רבדים מאנטיגונה? (כמובן שיש כאן גם ענין של שפה וסגנון שמהווים מכשול, לא לחינם מפרידים בינך לבין אנטיגונה אלפיים ומשהו שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי - השיטה השנייה שפירטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לוותר לגמרי על לימודי ההיסטוריה בגיל הצעיר, אפשר לבנות אותם בצורה יותר חוויתית - להרבות באנקדוטות וסיפורים מעניינים, ופחות להתמקד בניתוח התהליכים באופן לוגי. משהו בנוסח ספרי ההיסטוריה הנהדרים של סטיב שינקין (חוברות הקומיקס מכוערות להפליא). אמנם ייתכן שיהיה קצת קשה לעבד באופן דומה היסטוריה קרובה וטעונה כשל מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי ההיסטוריה הקרובה נלמדת רק בכיתות הגבוהות מאד, כך שלא תהיה כאן בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את גיא אוני, הבכור לבית אב"י ושרה גיבורת ניל"י ולכיתות נמוכות יותר ניתן לבחור מתוך סדרת ספרי מנהרת הזמן (61 ספרים!) של גלילה רון פלדרמאוס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, הם לא מצחיקים. שנית, למיטב זכרוני הם מתמקדים אך ורק בסיפור האישי ולא נותנים את המסגרת. הספרים של שינקין הם ספרי היסטוריה, האנקדוטות הן התבלינים בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את "מנהרת הזמן" אבל זה נראה לי פחות או יותר כמו Magic Tree House [Wikipedia]. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |