 |
|
 |
||
|
||||
 |
את לא פנית אלי. הגבת לתגובה של האלמוני. מה את רוצה ממני? זה לא שאני מלך מלכי הנימוס גם כשפונים אלי, אבל כשאני לא אשם, אז אני לא אשם. ראיתי את התגובה שלך, ולא הבנתי על מה את מדברת. גם את האלמוני אני כנראה לא מבין, אבל כפי שאת רואה הוא הצרה העיקרית שלי עכשיו, אז אני מתמקד בו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא האשמתי ולא מאשימה אותך. באמת, זה בסדר גמור כי הדיון בין שניכם. ביקשתי רק להבליט את ההיבט של המניע הרגשי כאדון לשיקולים/טיעונים רציונליים-לכאורה. המשך הדיון שלכם (אחרי תגובתך לי) מסַפק אותי: נפל לך האסימון. אִם הייתי מיותרת לחלוטין באשר לאסימון שסופסוף נפל לך, ו/או אִם היה לי חלק באותה נפילת-אסימון - זה משני, לא חשוב בכלל. תודה רבה על ההתייחסות האישית (אם כי לא ביקשתי אותה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |