בתשובה להאייל הנקוד, 17/12/13 8:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר צריך לתת עדיפות בטיפול רפואי (למשל השתלות כליה), בשירותי רווחה (למשל דיור ציבורי), במיסוי (למשל נקודות זיכוי במס) ובכל שירות ציבורי אחר על פי כמות הסבל האישית שכל אחד מאיתנו צבר? רעיון מעניין, אבל נראה לי שמאוד קשה ליישם אותו. מהי "מכסת הסבל" שמזכה בקצבת זקנה מוגדלת ומה הקריטריונים למדידתה? האם ניצול שואה שהסתתר כל המלחמה אצל גויים טובי לב סבל יותר מעולה שמשפחתו נרצחה בפרעות אחרי קום המדינה ועם עלייתו הוא גר במעברה 5 שנים? לי נראה יותר הוגן שהמדינה תדאג שלכל קשישיה יהיו תנאי קיום הולמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שאחת הסיבות לסיפור 'ניצולי השואה' היא העובדה שמדינת ישראל קיבלה פיצויים עבורם מגרמניה. כך שמעבר לסטנדרטי, יש תחושה מסויימת של "קיבלתם כסף, תנו להם אותו!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא ניתן למדוד את כמות הסבל האישית שכל אחד מאיתנו צבר, ולכן "אבסטרקציה חוסכת בירוקרטיה". במחיר של כמה false positives (ניצולי שואה בהגדרה, שדווקא חגגו בזמן מלחמת העולם השניה) אנו מסוגלים לחסוך הרבה בירוקרטיה (טפסים ארוכים להערכת הסבל האישי) ולתגמל קצת יותר את מי שחוו על בשרם את מה שהחברה שלנו מגדירה כרוע המוחלט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |