בתשובה לארז לנדוור, 28/11/13 8:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי אבל לא באותה רמה כמו פראג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השירים שונים למדי, אבל אם משווים את הערך ה''מחאתי'', נראה לי ש''פראג'' מפסיד. הוא לא הופנה כנגד החברה בה חיו ופעלו יוצריו, ושירתו לא דרשה הפגנת אומץ יוצאת דופן. אולי נכון יותר לכנותו ''קינה''. לעומתו, ''חייל של שוקולד'' הוא שיר מחאה פציפיסטי-ברכטי שנתקע כאצבע בעין באחת התקופות המיליטריסטיות בתולדות ישראל. אמנם איני יודע אם יצא אחרי המלחמה או לפניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מייד אחרי המלחמה התפרסם "ירושלים של ברזל" של הצנחן המזמר מאיר אריאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיר מחאה לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי. אני זוכר שכשהוא יצא הוא עורר התנגדות כי הוא הציג אנטיתיזה מציאותית לאוטופיה הסכרינית של נעמי שמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לקרוא. אבל זה עדיין לא הופך את זה לשיר מחאה. הוא נותן קצת הווי קרבות מזווית הראייה של לוחם - ולא זווית אישית אלא זווית של החבר'ה, ובסוף מקנח בקצת ממלכתיות. אז יש שם קצת חספוס שאכן נותן טון שונה מנעמי שמר, אבל בסופו של דבר אם הוא אומר שם משהו אז זה עדיין "כל הכבוד לצה"ל". (אפשר גם לטעון שהוא לא אומר שם שום דבר של ממש. אני לא יכול שלא להיזכר ב"פואטיקה" של עצמי בשירותי הצבאי - פיתחתי תחביב לחבר, לאירועים חברתיים ביחידתי העורפית או כהעברת זמן בשמירה, פראפראזות על שירים מוכרים, שבהו תיארתי באופן שנון (כן, בטח) פכים מההווי של היחידה העורפית. אמירה של ממש לא היתה לי, ואני לא רואה ב"ירושלים של ברזל" יותר.) וכנראה אי אפשר בלי להתייחס לשורה "ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות". כשקוראים את השורה הזו לעצמה היא נראית מאוד שיר-מחאתית. אבל בשיר הזה אין לה שום תמיכה מצד עמיתותיה השורות. זו בעיטה בבטן שבאה משום מקום והולכת לשום מקום. כל מה שאני רואה בה הוא עוד הומור מחוספס של חיילים, רק חסר טעם באופן מיוחד (לפחות כשמשמיעים אותו לקהל שאינו החיילים הקרביים עצמם). משהו כמו ההמשך הידוע של "מה שלא הורג מחשל", אולי קצת יותר קהה (במובן של חבטה בחפץ קהה). אגב, אם כבר אנטיתיזה מציאותית לאוטופיה הסכרינית של נעמי שמר, "גבעת התחמושת" הרבה יותר - מציאותי, אנטי-סכריני, אפקטיבי ומגובש1. ועדיין, ובצדק, הוא לא נחשב שיר מחאה. 1 בטח מספר תלת ספרתי של שמיעות, ואני עדיין לא מצליח להחליט אם זה בעיני שיר בלתי נסבל או יצירת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי יצירת מופת. כי לא משנה מה שמו של הרגש שהוא מעורר בך, עצם יכולתו לעורר בך רגש גם אחרי מספר כה רב של השמעות, על אחת כמה וכמה רגש אמביוולנטי, מציבה אותו עם הגדולים שבהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כשכתבתי את המשפט בסוף תגובתי הקודמת הבנתי שהשיר הוא גם בלתי נסבל וגם יצירת מופת, כמו שאתה כותב. אבל בעצם, ''בלדה לחובש'' (ועוד המון שירים, אבל זה קופץ לראש בהקשר הזה) בלתי נסבל בעיני גם אחרי המון שמיעות, והוא לא יצירת מופת, סתם בלתי נסבל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי 'בלדה לחובש' כולו מבטא גישה הירואית חד-ממדית (וקיטשית, אם יורשה), בעוד גדולתו של גבעת התחמושת נובע מריבוי נקודות המבט שלו(שמתבטאת גם צורנית במעברים בין שירה לתיאור). ההירואיות מול חוסר הטעם, המטרה הקולקטיבית המצול"שת מול האדם הפשוט שרוצה לחזור הביתה בשלוש, רצוי שלם בגופו ובנפשו - כאילו האחרון ייתכן לאור שאר תיאורי השיר. "*אולי* היינו אריות, אך מי שעוד רצה לחיות, אסור היה לו וגו' " - סוג של אירוניה על דימויי הגבורה, שמוחלשת מעט על רקע המנגינה הקופצנית. לעניות דעתי זה אמנם לא נחשב כשיר מחאה קלאסי, אבל דווקא מבעד לפעמי המנגינה הסוחפת מושתלים היטב רמזים שמפקפקים בכל התוחלת של ההסתערות העיקשת וההירואית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא רוצה לחזור הביתה בשלום, לא בשלוש (בשיר די מטומטם של דורי בן זאב ויגאל בשן, יסלחו לי שניהם, מופיע השיבוש ''סך הכל רציתי לחזור הביתה בשלוש'', כפארודיה ריקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לחובש, הייתי יכול לחיות עם הקיטש והחד-ממדיות של המילים - זה הלחן הנפוח וחסר החן, יחד עם השירה הפומפוזית, שעושים אותו למה שהוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהפונז אמר. לטעמי גבעת התחמושת הוא שיר ענק, וגאוניותו בקופצניות של הליווי שמחדירה במאזין את תחושת הבהילות של הקרב. שילוב המונולוגים בטון דווח ענייני ויבש והניגוד בינם לבין הלווי העצבני נותן לשיר את העוצמה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולא שמתי לב לזה עד עכשיו (במודע). הסיבה שהוא (גם) בלתי נסבל בעיני הוא שבטון הדיבור-שירה יש משהו שגורם לזה להישמע כאילו זה מסעיר (גם) באופן חיובי, כמעט כיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טון הדיבור של הדור ההוא (אמנם קובי רכט לא היה קרבי, אבל זה אותו חיתוך דיבור, מה יש לומר) אני לא שומע שם גלוריפיקציה של המלחמה, לפחות לא על פני השטח. בדור ההוא המלחמה אמנם היתה סוג של שליחות אבל לא כזו שעורגים אליה אלא שמקבלים את עולה: "איתן לא היסס לרגע" היה ביטוי אמיתי בדור ההוא, ביטוי שהפך לציני בדור שאחריו, זה שלחם במלחמת לבנון הראשונה. "אולי היינו אריות" הוא ביטוי חצי מתנצל, בשום אופן לא יהיר, ואולי, בקונטקסט שהוא מופיע, קצת מחאתי- אולי היינו אריות אבל כה רבים מאיתנו מתו בקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה לחיות? אין לך מקום בגבעת התחמוווווושת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת טון הדיבור של הדור ההוא, פשוטו כמשמעו. הקטעים המדוברים נלקחו מראיונות עם לוחמי גבעת התחמושת, שסיפרו על הקרב לכתב ''במחנה''. את ''אני לא יודע למה קיבלתי צל''ש, בסך הכול רציתי לחזור הביתה בשלום'' אמר הלוחם שלום דוד. כבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו״מדרש יונתי״? (http://www.youtube.com/watch?v=cDkvt9pbnqs) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפהפה ונוקב, אבל לא איינשטיין.על ''יונתי'' של זה האחרון (שיר מספר שמונה) לא תהיה גאוותו - מופת של חוסר טעם, רשלנות ובוז למבטא הנכון. אני כבר שולח תזכורת לאב''ד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מעודן יותר, אבל מה עם ״שיר על יונה בחלומי״ מתוך הדיסק המופלא של חלפי/רכטר/איינשטיין? (על חלוני יונה בשומה יוניות עדינה. מול חלוני חלון. מול החלון חלוני. אתמול היה יום ראשון, היום שני. אל תלעגו לרש, אם לבן הוא ואם כושי. יש בו במי שחלש מה ה- אנושי אנושי. כתר על ראש מלכים, ועל כתפיהם המלוכה. אבל ילדים שלרחוב מושלכים - קומתם נמוכה. אומרים: השמיים - גן אמרים: בשמיים טוב. ירדו נא שמיים לשבת כאן, עם הילדים ברחוב. הנה הם באים. הנה. אינני יודע מי. האם כל חיי אהיה שונא? למי?) 2. למה הוצאת את ג׳ מרשימת מקבלי התזכורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם יונה, גם איינשטיין, גם מחאה, גם יופי של רכטר וחלפי. טושה. 2. אני מתנצל על שרבוב ענייני פייסבוק בכאן. אפשר להתעלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום כולו הוא מופלא. שמעתי אותו אתמול בנסיבות לא כל כך מתאימות, ונהניתי מכל זנב פסינתור של ״שלושה חתולים״, ״השיכור״, ״סתיו יהודי״, ״תוכי יוסי״ ובאמת אחד אחד. פשוט אלבום יחיד במינו. (אחד-אחד, ועדיין, מכל האלבום השיר האהוב עלי הוא ״אשר טייל עמך״, גם קצת בגלל שיר דומה שכתב בזמנו אמיר גלבוע לסבתא שלי שלא נענתה לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה עם העובדות שלך, מפריע לארז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהה, לא יפה. בסך הכל כאן זו רשימה של טעם אישי. לא רק האידיאולוגיה משחקת פה אלא גם המוזיקה (ש. חנוך לוקח) וגם המילים (חנוך ל. מגעיל אבל חזק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פראג הוא שיר נפלא (תרמתי פעם לקידומו - התנדבתי לכתוב את הטקסט היומי שיקריאו במסדר הבוקר בבסיס. ככה זה בחיל חינוך. והיום היה יום השנה לפלישה לפראג. קצין החינוך הקריא ברגש ובהטעמה פתיחה פלוס בית ראשון של השיר, ואני הייתי בעננים). אבל הוא לא ''שיר המחאה הראשון בישראל'' ולא דומה לזה. אגב, עוד לפני שהיו פה שירי מחאה ממש היו המון שירים סאטיריים, על יוקר המחייה, פרוטקציה ואפליה - מג'ו עמר ועד המטאטא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי יונתן גפן בספרו חומר טוב, פראג היה למעשה בדיחה שיצאה מפרופורציה. חבורת לול החליטה לשלוח שיר שלא מדבר על מלחמות צה''ל וכו' לפסטיבל הזמר. הם בחרו בנושא מרוחק הפלישה הרוסית לפראג. להפתעתם זה הפך ללהיט ענק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אסיים את חלקי בדיון בשיר מחאה נפלא מאת הפרופ' המשורר, יוסי יונה. טעימה: "מרכבות האוויר נוסקות לשחקים, את אניני הטעם הרחק נושאים, לנפוש בקצות תבל קסומים, ובין אפרטיף לקרם ברולה לימוני, פניה של דלת העם מטשטשים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת, ברקת. הם לא באותה האיכות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר "בתשלומים". להיט היסטרי בתקופת הצנע. עברית מרוסקת של עולה חדש וקשה יום ממצריים. שפה עברית על הפנים אבל קלע למטרה והעביר מסר רלוונטי לרוב המאזינים. מי אומר ששפה גבוהה מבטיחה רמה ? מי אומר שלרוב האנשים בארץ היה איכפת באמת מה קורה בצ'כיה ? פלפל אל מסרי ואחר כך אפרים קישון (למשל סלח שבתי) ידעו מה באמת היה חשוב לרוב האנשים בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שיר נערץ, ופיזמנו אותו בלי סוף במשק ובצבא (היינו שלושה חברים בגרעין ששרנו כשלישיה בלתי הרמונית לחלוטין והופענו מול קהלים אוהדים בקיבוץ ובהיאחזות). בעניין פראג, אני לא יודע על הרוב בארץ, אבל אני יודע על רבים שכאבו את כאבם של הצ'כים. (אוהדי ישראל נכבשים ע''י האימפריה הסובייטית, אין לי ספק שהציבור הישראלי הרגיש הזדהות אישית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הסטודנט יאן פאלאך שהצית עצמו במחאה על פלישת בריה''מ לצ'כיה. התמונות עוררו אז גל זעם ועצב. אין לי מושג אם זה היה לפני או אחרי הפסטיבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלפני. השיר מדבר על זה - האיש הצעיר שמתגנב, והאור המוזר שעולה בכיכר העיר שמתה, שם השחר לא בקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי פעם ידיד. זה: תגובה 431171 והוא היה מקפיד, על כל משפט שהיית אומר, לציין "שכחת להגיד לדעתי. לדעתך - (השלימו את הטוב בעיניכם. הפועל יפסידו, הקוביזם הוא האמנות הנשגבת ביותר, ספירית מורה גרועה, צריך לצאת מהשטחים מיד)". אז במקרה הזה, אני חושבת שהוא צדק. לדעתך - הוא לא באותה הרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הלכתי לשכת עבודה'' ושירי פלפל אל-מסרי קדמו לשניהם בכמה וכמה שנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |