|
ראשית, חן חן על המאמר המעניין.
אם אפשר, כמה הערות, כפי כוחי הדל.
1 אשר לדארווין. אני לא חושב שהוא היה הראשון שאמר שהאדם הוא חיה, פשוט חיה אולי מורכבת יותר יחסית לחיות אחרות. אריסטו כתב על החיים כארגון של חומר, וצורות החיים השונות נמצאות על סקלה היררכית, מהצומח בעל כשרי הצמיחה והתזונה, דרך החיתי שמוסיפה על הצומח את כשרי התנועה והחושים והאדם שמוסיף לכשרים החייתיים את הלוגוס, התבונה. האדם הוא חלק מהטבע, וכחלק מהטבע הוא יצור חברתי (וזה בהשלמה לתכונת ה"ארגון" עליה כתבת, שאין קיום ליוצר בודד אלא בסביבה של יצורים אחרים). האדם הוא אכן מכונה משוכללת ביותר, אבל בו לא נשכח שאין אדם בודד אלא אדם כחלק מארגון רחב יותר, חברתי וטבעי. הוא אולי לא מכונה מופלאה במובן של פלא שלא ניתן לרדת אל פישרו, אלא מופלא במובן של התפעמות והתפעלות מרמת המורכבות והשכלול.
2 אשר לאפשרות שגם אבן היא חי, אי שם במורד הסקאלה. הנחה זו נופלת איכשהו תחת קטגורית הפאנפסיכיזם – הדעה שרואה בכל צורת חומר כמשהו שמלווה בכושר חוויתי כלשהו, אינטראקציה עם העולם. שתי בעיות יש עם ההנחה הזו. הראשונה שמכאן אפשר להגיד שברומטר הוא משהו חי, כי הרי יש לו פונקציה, והוא מתקשר עם העולם ומייצר איזו תובנה באמצעות שפה ברומטרית. הקושי השני הוא שיש התעלמות מהרכב החומר. היינו, העובדה שחיים (על פי איזו הגדרה לא מוחלטת ולא מוסכמת שניתן להם) מתקיימים אך ורק בגופים המורכבים מפחמנים. וכאן אני מגיע להערה השלישית שלי על המאמר.
3 נראה שההשפעה הקרטזיאנית על צורת המחשבה שלנו חזקה ביותר, בדומה להערה שלך על ההתנייה המחשבתית שאנו עוברים בשלבי החינוך. הנסיון להפריד בין כשרי, תכונות והגדרות (חמקמקות) של חיים ותכונותיהם הוא נסיון קרטזיאני שמנסה לתאר עולמות שונים שאולי יש ביניהם איזו אינטראקציה. האם חיים/חושים/תבונה/תזונה זה רק מן תוכנה כזו, שבמקרה הולבשה בארבע מליארד השנים האחרונות על חומר פחמני בכדור הארץ, ויש לצפות שהקומבינציה המורכבת הזו יכולה להתממש גם בסיליקון או קריפטון? אולי החיים הם משהו שיכול להתממש רק בחומר פחמני, אלה התכונות של החומר המיוחד הזה. הצפיה לגלות או ליצר חיים מחומרים אחרים היא, כרגע, מתחום המד"ב בהדגשה על הב'. אין זה אומר התערבות אלוהית ח"ו, אלא קורלציה מסוימת שארעה לפחמן הזה, ובהתבגרו נהייה לערכת שככל שמורכבותה עולה, כך גם יכולותיה וכשריה נהיים מורכבים ומשוכללים יותר.
|
|