|
לדעתי, היצרתיות נמצאת בדרך ההוראה של המורה ופחות במקצוע עצמו. כמה דוגמאות: בין שאר הדברים שצריך בשביל לגייס תלמידים ללימוד של מקצוע שהם לא אוהבים, צריך גם לא מעט יצירתיות כדי להציג את נושא הלימוד מזווית חדשה, שתדבר בשפה של התלמידים ותמצא את הדרך לליבם. צריך לא מעט הבנה בנפש האדם והרבה יצירתיות להתמודד עם סיטואציות בין-אישיות מורכבות. צריך יצירתיות בהוראה מעוד הרבה כיוונים, לפחות כמספר הכישורים שנדרשים ממורה, ויש הרבה כאלו. משהו דומה תופס גם להוראה באוניברסיטה. בכלל, יצירתיות זאת תכונה של אדם שמתבטאת בפעולות שלו (הוראה וכל דבר אחר).
הנה סיפור אמיתי לצורך ביצירתיות אצל מורה בזמן אמת. בשנה הראשונה שלי בהוראה, לקראת סוף השנה, כיתת המצטיינים של השכבה החליטה שהם ישגעו אותי עם זימזום של כל הכיתה. באיזהשהו שלב הכיתה התחילה לזמזם כך שאי אפשר לפספס מה קורה בכיתה, כמובן מבלי שאפשר היה לזהות מי מזמזם. מה תעשה במצב כזה? תתעלם? תנסה לדוג תלמיד שנראה לך מזמזם ולהיכנס לעימות של מילה מול מילה? להעניש את כל הכיתה? ומה עם אלו שלא זמזמו?
הפסקתי לדבר, הסתכלתי רגע למטה, חשבתי לשנייה מה אני עושה, והרמתי את הראש לכיתה כשאני מתאמץ להסתיר חיוך גדול. פניתי לכיתה ואמרתי להם: "טוב, הבנתי. עכשיו בגלל שאתם כבר בכיתה יו"ד ואחראים למה שאתם עושים אני מזמין את מי שזמזם להרים את היד, ואני אומר מעכשיו, אני מתחייב לא להעניש אף אחד מכם, יש לי הפתעה בשבילכם".
הייתי צריך לחזור עוד פעם או פעמיים על ההבטחה שלא אעניש אף אחד ואט לאט התחילו להתרומם אצבעות. פניתי לאלו שהרימו את היד ואמרתי להם: "אם כבר לזמזם אז כמו שצריך. לתחילת השיעור הבא תכינו קטע זמזום, אבל ברמה! עם אפקטים והכל, מצידי עם תיפוף על הלחיים והשיניים, ראפ וכל מה שבא לכם, אבל כמו שצריך!"
ברגע הראשון הכיתה הייתה בשוק, אחר כך הם התלהבו עוד כמה שניות ונרגעו. בסוף השיעור התלמיד שהוביל את כל הסיפור ניגש אלי ואמר לי "יצאת ענק!". מיותר לציין שארוע כזה יכול להפוך את היחס של הכיתה למורה ולשנות את שנת הלימודים, והכל בזכות תגובה יצירתית.
יש עוד סיפורים כאלו, זה הכל תלוי במורה.
|
|