בתשובה להפונז, 26/11/13 10:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אבל לוגיקה היא רק הכלי והבסיס להסתכלות על החברה והעולם. צודק אריק גלסנר כשהוא מציין שסיפרו החשוב של ריצ'ארד דוקינס, יש אלוהים?, לקוי בשל חוסר דיון בקונטסט ההיסטורי והסוציולוגי של האמונה באלוהים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהספר של דוקינס לא דן בהרבה דברים נוספים, כמו מתכונים לסטייק בשמנת פרווה ומנהגי קורבן אדם בדתות פגאניות. זה כשלעצמו לא פוסל אותו. אבל אני מסייג ואומר שלא קראתי אותו (קראתי ספרים אחרים שלו. הפחד שלו מבורות ההמונים איננו מוסתר כלל, כמו שאיננו בלתי מוצדק). אני רק תוהה בקשר למאמר שנתת, הוא נשמע לי נחרץ בעמדתו לא פחות מדוקינס, ומפזר כל מיני הנחות שלא כל כך ברורות לי. למשל, אולי תוכל להסביר לי, בוגר מדעים מדויקים ובור הומני שכמותי, את הציטוט הבא משם: "התרומה העצומה של המונותיאיזם לאנושות הייתה שחרור האדם מכבלי הטבע. האמונה בכוח עליון על–טבעי וקודם–לטבעי, הייתה שלב חשוב בשחרור האנושות מהשעבוד הזה. ואילו דוקינס מנסה להשיב אותנו לאחור." האם יש סימוכין למשפט הראשון? לחסר ידע שכמותי זה נשמע כמו אמירה החלטית אמנם, אבל שלא ברורים לי כלל הכלים להוכיח אותה או לאשש אותה1. בנוסף, המשפט הראשון לא קשור לשני - אמונה בכח על-טבעי איננה מחייבת מונותאיזם, כידוע לכל מי שטרח להוציא את אפו מעבר ליהודו-נצרות המקובלת במערב. 1 במבט ראשון זאת נראית אמירה תיאוצנטרית כמעט גזענית - לולי היה האדם הלבן הנאור והמונותיאיזם שלו משחרר את האדם מכבלי הטבע, כל מיליארדי הצהובים והשחמחמים מהמזרח הרחוק היו נאלצים להישאר פראים נבערים כנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלסנר מתכוון שתפיסת אלוהות כללית מייחסת את הכח העליון כעומד מחוץ ומעל לטבע ולא בא ממנו כמו אלילי הנהר, הים, האדמה וכו' כפי שתופסים אותם הפאגנים. אפשר להתווכח על אמירתו שדרישת דוקינס להכיר ביופי הטבע מתוכו הוא מנסה להחזיר אותנו לאחור אבל כוונתו היא שדוקינס בדרישתו לבטל את האמונה הדתית, מתקרב לתפיסת העולם הפאגנית הפרה-מונותיאיסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בכלל ספק - ואוכל שני כובעים אם דוקינס יכחיש זאת - שיש פנים מאד מעניינים - היסטוריים, סוציולוגיים ואחרים - למושג "אלוהים". אלא שדוקינס (לרוב - גם אני לא קראתי את הספר), עוסק בנקודה מאד ספציפית שלא קשורה לכל אלה: "אמת". מושג שמסתבר זר לחלוטין לחלק מחוקרי הספרות. הוא בפשטות טוען (צודק או לא) שאין אלוהים. הטיעון של גלסנר מעורר מעט תמיהה דאגה, שהרי כישרון עיקרי שדווקא כן הייתי נוטה לייחס לעוסקים בספרות הוא "הבנת הנקרא". מה זה בכלל משנה אם יש בהגיוניו של דוקינס מן הרגרסיה, או אם אתאיזם עלול להוביל להרס הציוויליזציה והמוסר? שאלת קיומו של אלוהים - בה דוקינס עוסק - אינה תלויה בכל זה. (אין בדברי תמיכה במבנה טיעוניו של דוקינס בספר - כאמור איני מכירו. עם מסקנתו הסופית אני בהחלט מסכים. בנוסף: איני טוען כאן שום דבר כללי, ובפרט, כמובן שאין בכוונתי לומר שלאנשי רוח אין מה לתרום לדיון בנושא. לגסלנר אין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ניסוח מצוין של נקודה שעלתה במוחי אבל כשלה מלהגיע אל שולחן הכתיבה הוירטואלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית לומד ספרות, זה לא היה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שדוקינס דורש לבטל את האמונה הדתית, הוא רק מסביר למה היא בנויה על דברים שאינם אמיתיים ואינם קיימים. זאת כידוע לכל לא סיבה לא להאמין במשהו, או אם נביא את הניסוח ההרבה יותר מוצלח של מר וונגוט היקר1: "Anyone unable to understand how a useful religion can be founded on lies will not understand this book either" 1 בפתחו של הספר המומלץ מאד 'עריסת החתול'
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |