 |
מהמעט שנתקלתי בו בשעורי מתמטיקה בתיכון מתמטיקה נלמדת כמעט אך ורק בצורתה הנקייה, כמעט ללא קשר לחיי היום יום של התלמידים או למקצועות אחרים.
הייתי שמח אם היו נותנים לתלמידים בעיות "שאפשר לגעת בהן". לדוגמה, בטיול האחרון ישבתי עם שני תלמידים מהכיתות המופרעות והסתכלנו על הנוף. שאלתי אותם "מה המרחק לדעתכם מכאן לבניין ממול?", שלושתנו זרקנו ניחושים. הרמתי אגודל, הצבעתי על הבניין, עצמתי עין אחת, אחר כך החלפתי עיניים, ואמרתי להם שבקרוב המרחק הוא (לא זוכר כרגע). אחר כך סיפרתי להם שזו שיטה לאומדן מרחקים שלמדתי בגולני. הסברתי להם מה עשיתי, ועשינו את זה ביחד. ציירתי על הריצפה את מה שראינו (שתי עיניים בצמד קודקודים אחד, שתי הנקודות על הבניין בצמד הקודקודים השני, וקודקוד משותף לשני המשולשים, הם ראו שהמרחק בין העיניים שלהם הוא בערך עשירית מהמרחק בין העיניים ליד, ראו את הרעיון על הרצפה, והתנסו במדידה ובחישוב, ובכלל לא הרגישו כמו בשיעור. בדרך הם למדו דמיון משולשים, ערך משולש וגם קצת על פרופורציה בגוף.
דוגמה אחרת, במהלך הטיול לימדתי את התלמידים שלי איך שותים מג'ריקן (גם משהו מגולני): מרימים את הג'ריקן על יד מכופפת, כך שהיד שאוחזת בידית קרובה לסנטר והג'ריקן מונח על הצד החיצוני של היד, ובדרך הם למדו על הקשר בין אורך הזרוע לכוח שמופעל במנוף.
אני בטוח שאם אנשי מקצוע ישבו וינסו לחבר את המקצוע לחיי היום יום של התלמידים הם ימצאו הרבה דוגמאות כאלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש