|
||||
|
||||
לפחות הדוגמאות שהבאת מהתחומים ההומנים, ממש לא ממומשים כאן. הכל הוא שינון בעל פה ללא ניסיון לעניין את התלמיד באותם תחומים. ואם מדברים על ענין, זה נכון גם לתחומים הריאלים - מכניסטיקה של פיתרון תרגילים ללא הקשר כלשהו לחיים. |
|
||||
|
||||
ואתה חושב שזה הורע משמעותית בעשורים האחרונים? (כי מההודעה הקודמת נראה שלא). |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מה קרה מאז שסיימתי את לימודי. מה שאני אומר זה (וגם בועז עברון מצביע על זה במאמרו) היא שדרך הלימוד לא מספיק מעניינת ולאחר סיום הלימודים רוב התלמידים שוכחים את מה שאינם עוסקים בו. |
|
||||
|
||||
והרי כולנו מסכימים שיש לשפר את צורת הלימוד בבתי הספר. |
|
||||
|
||||
איזה שינון בעל פה יש היום בבתי הספר? מישהו יוצא מ-12 שנות לימוד עם היכולת לצטט שיר של ביאליק או פסוק מהתנ"ך? לא, וחבל שכך. אני מעדיף, שילדים ייבחנו במבחן בקיאות2 אודות העלילה בספריו של עגנון או בשירים של ביאליק + הסבר על הרפרנסים בסיפורים 1 ואגב כך ייחשפו לשפה ולתרבות, מאשר שינתחו עד זרא כל כלי אומנותי שהשתמש בו המחבר (כמו שנעשה היום). המצב היום בו לוקחים סיפור של 10 עמודים מאת עגנון ומנתחים אותו במשך 20 שעות מזעזע בעיניי, אני מעדיף יותר סיפורים של עגנון מאשר ניתוח מעמיק של 2-3. 1 זאת אומרת אם עגנון מצטט מהתנ"ך או משחק על משפט מהתלמוד, שזה יהיה כתוב בהערת שוליים. 2 ברמת מי אמר למי ובאיזה הקשר. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני אומר. בשינון כוונתי לא לשינון היצירה אלא לשינון החומר. בספרות היה מצחיק אותי שאלות כמו באיזה אמצעים אמנותיים משתמש המחבר (למרות שלאחר שנים הבנתי את חשיבות העניין לגבי יצירה ספרותית אבל זה לא מה שעשוי לעניין תלמיד). לימוד המדגיש את היופי של הטקסטים התנ''כיים והספרותיים וההנאה שאפשר לשאוב מהם ואת האופן המרתק שבו אפשר לבחון את ההיסטוריה, ישכיל את התלמידים הרבה יותר מהקאה של הסיכום ה''נכון'' של החומר. |
|
||||
|
||||
כשרוב התלמידים לומדים י''ב כיתות, נוצרים פערים עצומים ביכולות האינטלקטואליות בכתה. היו אצלי בכתה תלמידים ברמת הבנה של כתה ה' ושל אוניברסיטה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |