בתשובה להאמת הלא נעימה., 12/10/13 19:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשנים האחרונות חשתי מבוכה קלה לנוכח העצרות לזכר רבין ולשימור האדרת דמותו, אלו שאתה קורא להם ה''פסטירבין'', אבל עכשיו, אחרי מסע ההלוויה הביזארי להפליא, היסטריית ההמונים ששולהבה באופן מכוון ובולט, האנשים שדחפו, נדחפו והשתוללו בפראות ע''מ להצליח ולנגוע ברכב שנשא את הגופה ע''מ שהנגיעה ''תביא להם מזל'', האנשים שנשכבו בתוך הקבר משום שלשיטתם זוהי ''סגולה לאריכות ימים'', הבכי הקולני והמזוייף-למשמע של דרעי וחבר מרעיו הגדול וחבר אויביו הגדול עוד יותר, שלא יכלו להתאפק עם ההצגות שלהם עד לאחרי ההלוויה ומנהלים כבר עכשיו במלוא המרץ, כולל המשפחה ה''אבלה'' קשות, את מחול השדים המכוער להפליא שהתחיל עם מותו של האיש, עוד לפני ההלוויה, והמתקיים על דמו החם-עדיין של המת במסגרת מלחמות הירושה -- עכשיו, אחרי כל זה, עכשיו אני כבר גאה כפליים בהשתייכותי לצד הנכון והשקט-יותר של המתרס, גם אם הוא קטן, וזה כולל את ה''פסטירבין''. טוב להיות במקום הנכון, במקום השפוי, הנורמלי והתרבותי, גם אם מישהו קורא לזה ''פסטי'', או לא ''פסטי''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבכי המזוייף של דרעי לא טוב יותר וגם לא גרוע יותר מהבכי המזוייף של אביב גפן. כל "מנהיג" ועדר השוטים הנוהה אחריו בעיוורון. ואם אתה גאה בכך שעדר השוטים "בצד שלך" (1) "נכון ושקט" יותר מעדר השוטים של מרן - אשריך. --- 1. לפחות עדר השוטים של מרן חיכה עם ה"פסטיבדיה" אחרי מותו, שלא כמו ה"פסטישימון" של אותו צד "נכון ושקט" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צאן מרעיתו של המרן חיכה אומנם עם פסטיבל המוות עד המוות, אבל לפני זה היו לנו שבועיים של פסטיבל גסיסה, מוות איטי של אדם זקן בשידור חי וישיר, ונטול כל צניעות ופרטיות, עם כל הפרטים הגופניים, וזיגזג החיבור-ניתוק-חיבור למכונות. עד כדי כך שגם מי שלא שנא במיוחד את הרב שמח כשהוא מת רק כי זה סיים את המחזה המביש שהתחולל לפנינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה זכור לי שגם העדר הנוהה והפועה אחרי ''המנהיג'' נהג באותה צורה פורנוגרפית של ביזוי המת (ויש שיגידו שיותר), עד כדי תיאור הזקפה שלו בהגעתו לחדר המיון. ''מזל'' שלפחות שם התהליך היה מהיר ופסטיבל הגסיסה נחסך מאיתנו. בעיניי זה מביש באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבכי של אביב גפן (אז - בן 22) לא היה מזוייף, וגם אילו היה איזה שהוא יסוד לחשוב שהוא היה מתוחכם בגיל כל כך צעיר עד כדי ליצור זיוף כזה - גפן הוא בסך הכל זמר. בניגוד לדרעי, גפן מעולם לא היה אחד עם אספירציות פוליטיות-מנהיגותיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין לתאר רמת תחכום גבוהה כלכך של יצירת בכי סתם.תגיש בקשה לפרס נובל (אם הם יבינו את המורכבות התחכומית) *בגילו הצעיר הוא כבר כתב שירים ברמה גבוהה מאוד,אבל מה זה שיר לעומת הצגה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע שש''ס תמכה בהרפתקת אוסלו (למעשה בלי התמיכה שלהם לא היה אוסלו) אז הנשכבים בקברים הם יותר הצד שלך .שאתה יותר מידי זמן בחושך גם ניצוץ נראה כמו אור גדול-אדוני המואר(יחסית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי "הבכי הקולני והמזויף" - אני לא יודעת לאיזה לוויות של אשכנזים אתה הולך, אבל בטקסי אבלות זה מה שעושים: סופדים ומקוננים. אם צריך לבכות בקול רם ולהשתמש בביטויים מלודרמטיים כדי לפתוח את בלוטת הדמעות אצל שאר המתאבלים, זה מה שעושים. וזה בדיוק מה שדרעי עשה (למרות שאפשר להתווכח אם הוא אמור לעשות את זה מול מצלמות הטלוויזיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת הלוויות האחרונות שהייתי רק אחת (צעירה) החלה לנהום ולהתייפח, מיד סתמו לה את הפה. (בולגרים-ספרדים אבל יותר גרועים מגויים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי את הטקס המדובר ברדיו, והדרמטיות נשמעה לי חריגה מאד, של דרעי ושל קודמיו וממשיכיו. אני לא טוען שיש בזה משהו לא תקין, רק מציין איך זה נשמע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טקסי הלוויה שבהם נכחתי במשפחתי המורחבת (הצד העיראקי), זה היה לגמרי סטנדרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של אשכנזים (מוזר לי המשפט "אני לא יודעת לאיזה לוויות של אשכנזים אתה הולך", לא זכור לי סגנון כזה אצלך - "לוויות של אשכנזים"). בכל העולם סופדים ומקוננים, ויש אף השוכרים "מקוננות" שזה מקצוען. ואף על פי כן - צליל הזיוף בבכי ואפילו בסידור הטונים של דרעי במיוחד, אבל לא רק שלו ולא רק בהלוויה עצמה, עדיין לא מש מתוף האוזן. אצלי זהו עניין אישי של שמיעה, אבל הנה, מתוך כתבה באנרג'י, יריביו המרים של דרעי, אנשי אלי ישי, שבלי קשר ליריבות - הם בודאי מצויים במנהגי האבלות המזרחיים ובניגון שלהם: "ההתנהגות של דרעי הייתה מחפירה", אמרו הדוברים. "הוא השתלט על הלוויה ועל ההספדים מתוך מניעים פוליטיים. הוא עשה הצגות מוגזמות של בכי ודמעות, ולא החמיץ שום ערוץ ושום מיקרופון...". אלו האויבים, אבל ההצגות המוגזמות של בכי ודמעות לא היו רק מצד דרעי ואנשיו אלא בכלל. הבכי הוא מקובל, ההגזמה לא - לא בהלוויות רגילות שבהן אנשים בוכים מליבם, בלי קשר אם אשכנזים או ספרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שההומור העדתי הטיפשי שלי לא עומד בקריטריונים שלך. אני ראיתי אנשים כלא מאמינים "הוא בוכה באמת"? התשובה היא כמובן שהוא אכן בוכה (למה לא סביר לחשוב שהוא גם באמת מתאבל?), אבל הבכי מועצם ומוגזם כי מדובר בהספד קתרטי שמטרתו לגרום למאזין להזיל דמעה. זה שמלחמות הירושה מבישות, שדמות המנהיג של דרעי מבישה ומושחתת, לזה אני מסכימה. ועוד אוסיף, שגם דמותו של הרב המת לא נכבדת כלל בעיני בהקשר הזה - שנים רבות היה אדם לא בריא, ובכל זאת לא טרח לומר מפורשות במי הוא בוחר כממשיך דרכו. כך לא נוהג אדם במפעל חייו, ודאי לא אדם שמאמין שאחרי מותו ישקיף עלינו מלמעלה. כנראה שרצה שימשיכו כולם להחניף לו עד הרגע האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כלא מאמינים = שואלים כלא מאמינים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ההתחמקות מהבהרת נושא היורש היא כנראה גם מפני שהר"ע הרגיש צורך שיחניפו לו עד לרגע האחרון, אבל לדעתי יש כאן עוד דבר: יש אנשים פרטיים שפוחדים לכתוב צוואה, ויש אנשים בעלי עמדה ציבורית כלשהי, מנהיגותית, פוליטית או אחרת, שפוחדים להכריז על היורש המועדף שלהם. הפחד הזה קיים במיוחד אצל אנשים שיש בהם הצירוף של מחלות עם דת או עם רקע דתי-עממי כלשהו. הבסיס היוצר את הפחד הוא התחושה שאם יתייחסו ישירות אל המוות, בין אם בהכרזת יורש או בכתיבת צוואה - כביכול ימשכו את תשומת ליבו של "מלאך המוות", והוא ימהר יותר להגיע אליהם ו"להשיג אותם", ולכן מוטב להתעלם מן העובדה הפשוטה, שהאדם הוא בן-תמותה. מן העבר השני נמצאים אלה החוזרים על האמרה העממית הידועה, כי כתיבת צוואה היא סגולה לאריכות ימים. שמעתי גם על עורכי דין המחזקים ומעודדים את הלקוחות החששניים בציטוט האמרה הזאת. נראה לי שאצל עובדיה מה ששיחק לאורך שנים הוא החשש מהסוג הראשון - החשש מהתייחסות ישירה לנושא, פן יביא עליו סכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, בגלל אמונה תפלה לא מינה לו יורש, אפילו לא באופן סודי? מסופקתני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |