 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק מה להרוויח? חוץ מכבודו הלאומי, נכונות חייליו למות על מטרה קדושה, שלא לדבר על יציבות שלטונו וחייו שלו? ___ אין באמור תמיכה בטענה שהאשם במלחמה נופל רק על כתפי סרבנותה של גולדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. לשיטתו של ארז, אילו גולדה לא היתה סרבנית אז סאדאת היה נכון להסכם פשרה, והסכם כזה היה כנראה מושג. מה היה קורה אז לכבודו הלאומי, יציבות שלטונו וחייו? לי נראה שאם הכבוד הלאומי היה יכול לעמוד בויתורים במו"מ, אז הוא יכול לעמוד במו"מ שנכשל בגלל סרבנות הצד השני, ובמלחמה קדושה בעקבות הכישלון. מה גם שב"הצעה" שלי לסאדאת (שמתבססת על הנחותיו של ארז), המו"מ הוא רק תכסיס, וזה מתברר לכולם (כולל לחייליו ולאזרחיו) כשהוא יוצא למלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחזיק בדעה שהחזיק מוטה גור כשסאדאת ביקר כאן. את סאדאת הרגו גם אחרי שהחזיר את כבוד הצבא המצרי. אתה טוען ולא רק אתה, שסאדאת היה חייב מלחמה כדי להחזיר את כבוד הצבא המצרי ולכן הצעות השלום שלו נבנו על הידיעה שגולדה תדחה אותן. אני חושב שזה איננו נכון. סאדאת רצה להתניע מהלך מדיני ולכן הוא לקח סיכון שהצבא המצרי יוכה. סאדאת לא ידע את המצב האמתי בצה''ל. סאדאת לא ידע אם צה''ל יגייס את המילואים יומיים קודם או לא. הרבה דברים שנראים לנו כעובדות לא היו ידועים לו. הוא בנה על ההנחה שהצבא המצרי יוכל לדבוק בחמישה ק''מ מהתעלה לפחות בחלק מהקו ולהגיע להפסקת אש. לכן היציאה למלחמה הייתה בלית ברירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשיטתך הייתה לו ברירה: הוא יכול היה להסכים למשא ומתן ישיר, והוא יכול היה לא להעמיד את זכות השיבה כתנאי (את *זה* הוא לא עשה בכנסת). מה זה "בלית ברירה"? האם למנהיג ישראלי שהיה יוצא ככה למלחמה היית אומר שהוא יצא "בלית ברירה"? אה, ועוד משהו: אין לי ספק שסאדאת לא ידע הכל ואנכרוניזם לשפוט את מעשיו לפי הפריזמה של תוצאות המלחמה. רק מה, זה *בדיוק* מה שאתה וארז ואחרים עושים לגולדה בפרט ולהנהגה הישראלית בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשיטתי ולא לשיטתך: אם היינו רוצים לדבר עם סאדאת היינו מוצאים כבר דרך כמו שמצאו דרך (אותו דיין) בממשלת בגין. החל מפגישות בדרג נמוך ובסודיות ואחר כך להתקדם. ממשלת ישראל רצתה להתחיל ממו"מ ישיר ופומבי. לא המו"מ שהוביל לביקור סאדאת ולא הסכמי אוסלו, לא התחילו במו"מ ישיר ופומבי. עמדתה של גולדה הייתה שקודם כל המצרים צריכים להסכים על מו"מ ישיר ופומבי במילים אחרות- להיכנע. גם את הרעיון של דיין לנסיגה חד צדדית מהתעלה היא דחתה. לא צריך לשכוח שסאדאת היה צריך להוסיף צבע פלסטיני לכל מו"מ. מו"מ ישיר איתו אליבא דגולדה היה אמור להיות רק ואך ורק על סיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, דרישה שלו מאיתנו להסכים *מראש* לתנאים המצריים לגבי המחיר שאנחנו צריכים לשלם - לגיטימית. דרישה ישראלית למו"מ ישיר (ואפילו לאו דווקא פומבי בהתחלה, בדוק שוב) - כניעה מצד סאדאת. אין ספק, עולם הגדרות מעניין יש לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לקשר בין משהו בתגובה שלך לבין הפתיל שלי עם ארז. אם זה עוזר לך במשהו, אני לא טענתי שסאדאת היה חייב מלחמה. אני בכלל לא טענתי משהו פוזיטיבי על מה שסאדאת עשה (או תכנן או רצה) בפועל, רק טענתי נגטיבית שההנחות והטענות של ארז, בפני עצמן, לא סבירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאדאת רצה לפתוח את התעלה ולהחזיר לעצמו את סיני. בקיצור, הוא החליט שהוא רוצה להוציא את מצריים מתחום ההשפעה הסובייטי ולהעביר אותה לתחום ההשפעה האמריקאי. קח את העיתונים ממותו של נאצר ואילך ועקוב אחרי השיח בישראל. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר, אין שום עניין לשנות את המצב. אנחנו רוצים את השליטה בסיני לתמיד. בונים את אופירה, בונים את ימית, כותבים על נמל מים עמוקים בימית, יש נפט באבורודס, עם ישראל מטייל בסיני כטייל במדינת ישראל, המקום בו היה מעמד הר סיני וכו'. בקיצור, מומנטום שמחבר את סיני למדינת ישראל. אם סאדאת רוצה לפתוח את תעלת סואץ ולהחזיר למצרים את סיני, אין לו דרך אחרת אלא מלחמה עם מטרות מוגבלות כדי להתניע תהליך מדיני. כמובן שהייתה לו ברירה להשאר במצב הקיים ולוותר למעשה על סיני. מה לא נראה נכון במה שכתבתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב אנלוגיה לסכסוך מקומי אחר, משהו כמו 'קח את העיתונים ממותו של רבין ואילך ועקוב אחר השיח ברשות הפלסטינית', כדי להראות כמה נוח להשתמש ב'שיח' כמתווה ואף גורר - מה גורר, מחייב - מדיניות בלית ברירה מצד אחד1, אבל להתעלם מה'שיח' והשפעתו כחסר חשיבות מצד שני2. אז הנה, כתבתי. 1 שמתאים לאג'נדה הפוליטית של הכותב. 2 כשזה לא מתאים לאותה אג'נדה פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בלי שום קשר לבניה הישראלית בשטחים ולסרבנות המדינית של רוב מנהיגיה לאחר רבין. כלפי סאדאת לא ניתן לטעון דברים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהפריע לי. שכשזה נוח, מביאים את ה'שיח' הציבורי, וכשזה נוח, מביאים את מדיניות המנהיגים. ככה לכל טיעון יש תימוכין (בלית ברירה) ואין שום קרקע מוצקה באמת לעמוד עליה. ככלל, הכיוון הזה של 'דטרמיניזם מדיני' כאילו למנהיג אין יכולת לבחור בין מלחמה לשלום מאד צורם לי. יש לו יכולת, ועל בחירותיו ראוי לשפוט אותו, ולא לתרץ (רק כשנוח לעמדתנו בדיון כמובן) אותן ב'לא היתה לו ברירה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך אינה לעניין. העיון בעיתונים היה מראה שלא היה עניין למערכת הפוליטית וכנראה לרוב הציבור, לנסות להיכנס לתהליך הידברות שסופו יהיה פינוי סיני. אין כאן קשר לשום אג'נדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והעיון בעיתונות המצרית מראה על נכונות של המערכת הפוליטית ורוב הציבור בתקופה שלפני מלחמת יוה"כ לנסות ולהיכנס לתהליך הידברות שסופו יהיה הכרה במדינת ישראל והסכם שלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום העיתונות המצרית רוויה בשלום? ואיך הייתה העיתונות המצרית ערב בואו של סאדאת לכאן? סאדאת הביע את רצונו במו"מ לשלום לאחר שעלה לשלטון. אתה יכול אולי לטעון שדיבוריו היו כמו "ידנו מושטת לשלום" של גולדה. לא נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, על כמה חתונות אפשר לרקוד בבת אחת? אי אפשר בצורה הגונה *גם* להסתמך כראיה על העיתונות בישראל (המייצגת הרבה פחות את השלטון, גם אז) ולפסול את העיתונות במצריים כראייה, ואי אפשר לקבל ככתבם וכלשונם את דברי סאדאת כראיה לנכונותו לשלום, אבל לפסול את דברי גולדה כראיה לנכונותה לשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''העיתונות בישראל מייצגת הרבה פחות את השלטון''. הצחקת אותי, גם לגבי אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבתי שמה שכתבת לא נכון. כתבתי שמה שכתבת לא קשור לפתיל שבו כתבת אותו. אולי התכוונת להגיב למישהו אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |