|
קטע מצוין. מחדד כמה דברים שכבר מזמן ניסחתי לעצמי (מן הסתם בעזרתם של אחרים), כמו - ציות לחוק דתי איננו מעשה מוסרי (וגם לא לא מוסרי). הוא פועל משיקולי ציות ולא מתוך בחירה מוסרית. - המוסריות של המעשה נקבעת לפי הכוונה של העושה יותר מאשר לפי התוצאה. (זה כמובן לא התחיל עם קאנט, זה עקרון בסיסי גם בבודהיזם, אלפיים שנה לפניו, אבל מן הסתם גם הוא לא המציא את זה).
באשר לטיעון הסופי שלו - שאני כמובן מסכים עם המסקנה שלו - הוא נשמע מעניין (ואף מעודד), רק שלוגית אני נאלץ להודות שיש לי קשיים איתו, מאחר ונראה שהאכסיומה שלו (התייחס את האנושות שבך כתכלית ולא רק כאמצעי) מניחה מראש את ייחודה של האנושות על כל תבונה ויישות אחרת.
|
|