|
המסקנה שלי מכל הדוגמאות והתאוריות היא שאי אפשר להכליל וכל מקרה לגופו. אין דין וייטנאם כדין תוניסיה, ואפילו אין דין סוריה כדין לוב. אפשר לומר בפראפרזה על דברי טולסטוי "כל המדינות המוצלחות דומות זו לזו. אך המדינות הכושלות - כושלות הן כל אחת על פי דרכה".
למעט איים, כל הגבולות מלאכותיים. וכל העמים הם המצאות, הם לא עוצבו על ידי האבולציה או תורת הקוונטים, חלק מהם הם המצאות מוצלחות יותר וחלק פחות. לטעון שכל מי שטוען שהמדינות הערביות או השחורות הן מפגרות מסיבות פנימיות הוא גזען, מזכיר לי את אישקש וחבורתו שטוענים שהערבים ברברים ומי שלא חושב כמוהם הוא אנטישמי. יש מחקר מפותח בנושא של מדינות כושלות שהוא הנושא שאני חושב שאתה רוצה לשוחח עליו, רבים מהחוקרים מדגישים אלמנטים תרבותיים שגורמים למדינות,לקבוצות וליחידים לחוסר הצלחה. ישנם כמובן אלמנטים מבניים וכמובן היסטוריים.
מדוע חברות מסוימות מצליחות להתגבר על תנאי פתיחה קשים ואחרות כושלות, הסיבות מגוונות ואינני חושב שהסיבה היא רק מבנית. מה שחשוב בעיקר הן הפתרונות לבעיה. לטעון שהעוני והניוון של יבשת אפריקה היא אך ורק תוצאת הקולניאליזם זה גם לא נכון וגם לא פרודוקטיבי. הייתי אומר שההיפך הוא הנכון, ככל שהקולניאליזם היה "עמוק" יותר המדינה פחות כושלת (דרא"פ היא המפותחת במדינות אפריקה, אין לה גבולות "טבעיים" והיא מורכבת מעממים רבים ושונים). מדינות אפריקה לא צריכות דגים, הן צריכות חכות וממשלות שירצו בטובת המדינה ולא יעשו רק למען עצמם. ישנם סימנים מעודדים של שינוי מצד הקהילה הבין לאומית (למרות שסין תוקעת מקלות בגלגלי ההתקדמות) חוקים נגד שחיתות במדינות זרות ואמברגו נשק באזורים מסוימים, אבל בסופו של יום הרוב תלוי במעשי האזרחים באותם מדינות.
לגבי הערבים נותר לי רק להמליץ על ספר של המזרחן (אני מקווה שאין מדובר במילה מגונה) ברנרד לואיס "מה השתבש? : ההתנגשות בין האסלאם והמודרניות במזרח התיכון" אפילו סיפור עירק איננו מקרה של שחור ולבן ולמיטב ידיעתי עירק עדיין לא התפרקה, ומה יהיה בסיום הסאגה עדיין מוקדם לומר למעט העובדה שלארצה"ב יצא כל האויר מגלגלי מכונית ההתערבות הצבאית.
|
|