בתשובה לגיא וינר, 22/06/00 10:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לי. ב. לא תקבל. אתה טועה - יש חלקים ב'מטריקס' שאכן לקוחים ממנגה, אבל להגיד שהסצנה הזאת גנובה זאת הגזמה פראית. נכון, גם בה מרוססים הקירות בכדורים, אבל הדמיון נעצר שם. בכלל, אני לא מסכים עם ההבחנה שלך שמאנגה = אקשן מסוגנן. במאנגה _יש_ אקשן מסוגנן, אבל לרוב יש גם דברים אחרים (דמויות, פילוסופיה, המון מד"ב). ב-MI2 אין כלום, רק אלימות. מקסימה, נכון, אבל רק אלימות. נא לא לזלזל במאנגה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, המונח מאנגה מתאר את הקומיקס היפני, מה שאתם מדברים עליו זה אנימה, תת-ענף של מאנגה שהוא למעשה מאנגה מונפשת. ובאותו הקשר - הסבר מעולה ומקיף על אנימה - מומלץ לכל חובבי הסרטים המצוירים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל... למישהו יש דרך נורמלית לשלוח לינקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היום פורסמה ביקורת סרטים חדשה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה (יש דבר כזה, הידעתם?). זוהי ביקורת על הסרט "הנסיכה מונונוקי" העומד להגיע בקרוב לקולנועי הארץ. סרט מאנגה (אנימה) כמובן. המאמר: נסו ותיהנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שיש אתר כזה, אלא שהוא מבוסס על אותו קוד ממש -- אותה תוכנה -- כמו האתר שאתם קוראים ברגע זה. אכן, נסו ותיהנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק שהוא מושתת על אותו הקוד של האתר הזה, אלא שאני אף חטאתי בעיצובו ואף תרמתי לו ביקורת סרט וחצי. הקהל האוהד של "מב"א 2: הביקורת" כמובן מוזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרנו עם הפרסומת העצמית? (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הגבינה הלבנה של רד פיש, טעימה ומזינה, עכשיו בחנויות! סקר אובייקטיבי קובע: 9 מתוך כל 10 חתולים מעדיפים את הגבינה של רד פיש, והעשירי טיפש. רק הגבינה של רד פיש משאירה יותר ברזל בגוף! גם יוסי בן עיון אומר: "אני אוכל רק את הגבינה של רד פיש אם אין משהו אחר!" עכשיו בשישה טעמים. זה כדאי! אני גם מנקה חלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, בתור דג, כשאתה מתקרב לחתול כדי לתת לו לטעום את הגבינה שלך, אתה מקבל תוספת סיכון? לינוקס אתה גם מנקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם - כתבתי לך אתמול תגובה מפורטת ומפלצת האינטרטנט אכלה לי אותה. אז הנה התגובה בקצרה: במאנגה כז'אנר יש הרבה יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. למעשה, בחוברת הפעלה של מיקרוגל יש יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. בזה אני מודה. הדבר שתפס את עיני הייה החיקוי של וו לסגנון הויזואלי של המאנגה - דגש על ויזואלי. הצילום בשכבות, הסלואו מושיין, הצבעים החזקים, ההצגה מלאת הפאתוס. זה אולי לא מאנגה, אבל זה נראה כמו מאנגה. (אנימה, למדקדקים בקטנות). הדבר היחיד שחסר הוא באמת העיינים הגדולות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיניים גדולות בהוליווד יש רק למפיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור הבילבול הוא כנראה בהסבר שכבר ניתן פה - אני התייחסי למאנגה ככלל (דהינו, חוברות ולא רק סרטים), ואתה התייחסת יותר לאנימה. אני מסכים עם ההבחנה שלך לגבי ההשפעות של המאנגה על וו, אני לא מסכים איתה יותר מידי לגבי המאטריקס - אין ספק שהם הושפעו מקומיקס (הם שכרו את Frank Miller ואת Geof Darrow, צמד שהוציא כמה ספרי פעולה שותתי דם ונוטפי טכנולוגיה, לעצב את הסטים והפעולה), אבל להגיד שהם העתיקו זה קצת מוגזם. אגב, אני ממליץ בחום על Ninja Scroll כאחד מסרטי האנימה המוצלחים שראיתי (למרות השם המזעזע). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |