בתשובה לאלמונית, 09/09/13 12:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכליאה של בני בקר במכלאה הולכת יד ביד עם ההאכלה מתערובת תעשייתית מוכנה. לא נראה לי שבימי אברהם טרחו להכין תערובות כאלה (או לקטוף עשב בכמויות...) - סביר שהפרות יצאו למרעה, או לפחות ליחכו עשב במכלאה מרווחת יחסית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי חז"ל היה מדובר ב-3 עגלים: בן בקר, רך וטוב. ורש"י (צרפתי, אלא מה), פירש שדווקא את הלשונות אכלו, עם חרדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו הקטע המעפאן בהגדה עם כמה חטפו המצרים - כל רבי מפרק את הביטוי "חרון וזעם ועברה ומשלחת מלאכי רעים" ליותר חלקים מהקודם, ומלקה את המצרים בפקטור עשר. אני לא מבין למה חז"ל הפגינו כזה איפוק כאן, לדעתי היה מדובר ב-4 עגלים: בן, בקר, רך, וטוב. אבל אולי לדבר על "לזבוח בן" בהקשר של אברהם מעלה זכרונות קצת בעייתיים, אז אני מבין אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הקטע בהגדה נובע מזה שאלוהים הבטיח שאת כל המכות שהוא הביא על המצרים - הוא לא יביא על עמישראל. כך שככל שהם חטפו יותר, אנחנו נחטוף פחות. אם כי, לא ברור לי מה העניין: לאלוהים, עושה רושם, יש דמיון ממש טוב ושפע המצאות. אז הוא לא יביא עלינו את מכות מצרים - הוא הביא עלינו מכות אחרות. השואה - יותר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי ענית על השאלה מה יותר גרוע מג'ירף עם קשר בצואר :) ושאני אבין -את כרגע עשית גודווין לאלוהים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים מנצח אלוהים? מתחיל להזכיר לי GeG. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה ספק שמגדלי העדרים פיטמו את הזכרים הצעירים לשחיטה, והוציאו את הנקבות למרעה, אז כמו היום, הרות ככל הניתן. חקלאות היתה כבר עסק די עתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרבויות בקר פרימיטיביות, כמו שקימות היום באפריקה, שוחטים רק באירועים מיוחדים, גודל העדר הוא סמל סטטוס וחיי היום יום מבוססים על חלב, גבינה וחלב תוסס - אלכוהולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודם. יורים מעיין חץ בצוואר, ממלאים כוס בדם ומעבירים בין האנשים הלבנים שהתאספו מסביב1. בסוף סוגרים עם משהו שמזכיר אטב כביסה גדול מעץ ושולחים את החיה לדרכה. 1 נאמר לי שזה מתבצע גם בלי נוכחות האורחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל. מתקבל הרושם שהגידול המסחרי העיקרי בתקופה הרלוונתית באזורנו, הוא של כבשים שמספקות (גם) צמר. המקורות מפוקפקים כדבאי, אבל קיומם של מגדלי עדרים לצרכים מסחריים, ושל ערי-מרכזי עיבוד צמר, משתמע די בברור. במקרה כזה, אם אתה מעוניין להתחרות בהצלחה במגדלים האחרים מבחינת גודל העדר, ובין אם שטחי המראה העומדים לרשותך מפוצלים-עונתית או רצופים-גיאוגרפית ועשירים מספיק, כדאי כנראה שתוציא את הכבשות ההרות למרעה, שם תאסוף את הטלאים אל חיקך, ובאביב תגזוז את אותן הרחלים. את הזכר הילוד תאכיל משאריות הבית (והעיר) בלחם יבש, ותשחטהו בהתאם לנסיבות ולחגים, ואת הנקבה הרכה, משנתחזקה, תוציא למראה עם אחיותיה-אמהותיה. את הפקת החלב תשאיר למשקי הבית הקטנים והבינוניים, עד שתמציא את מכונת החליבה. ותשאיר אייל אחד או שלושה בכל עדר-מרעה לצרכי הרבעה וביטחון-עצמי-קבוצתי. ואם אתה בעסקי אפודי-הבד דווקא, אז תתכבד ותשלח את אחד העובדים לשוק לקנות טלה או שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משק שמבוסס על נדידה לא יכול להרשות לעצמו עגלים שתקועים בקופסאות כל חייהם. הם עלולים לא להתקשות בתנועה, כשמגיעה העת לנדוד לנקודת המרעה הבאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |