 |
כנראה שזה נכון. סוריה עצמה לא ממש מעניינת, אלא שהיא אמורה להיות מעניינת בתור זירה שמנקזת אליה את מאבקי הכוחות האזוריים. נדמה לי שסוריה כיישות בין לאומית כבר איננה קיימת. מה שנותר הוא הזרועות שנשלחות אליה ומנסות להשתלט עליה. כשיש מדינה מונחת להפקר, כל אחד יבקש אותה לעצמו ובתאווה רבה. זה מה שמסביר את האמביציות של כל השחקנים שמוכנים לשפוך שם מיליארדים, וזה גם מה שמסביר את העניין הבינ''ל. סוריה כשלעצמה לא בראש החשיבות, אך מה יהיה למחר כשסוריה כבר לא תהיה סוריה אלא למשל איראן שנייה. רוסיה שנייה. סעודיה שנייה. זה כבר משנה את כל המפה.
נדמה לי שהמערב יושב בחוץ ולמעשה מאמץ אסטרטגיה של מה שנראה כבלימה שהיא כנראה הטוב ביותר שאפשר להשיג, כי אין לו אופציה ממשית בשטח. אין לו את מי להמליך. מה שנדמה היה תחילה ככלה סונית של האחים המוסלמים, התברר כאלקאעדה שעמו המערב לא מוכן להתעסק, ולהסתבך פנימה כמו בעיראק כדי לגבש חלופה פרו מערבית, זה בדיוק מה שארה''ב וגם לא שום גורם באירופה מוכן להיכנס אליו. אז נדמה לי שבהעדר ברירה כל מה שנותר למערב הוא לשבת בצד ורק כדי להשגיח שסוריה לא נופלת. וגם לא ירדן.
בנקודה זו ראוי לזכור איך הכל התחיל. הסורים כשיצאו לרחובות, הם רצו דמוקרטיה. אולי הם חשבו שראוי לזרוע קצת אנרכיה ברחובות למען..נגיד..אידיאל. למען נגיד..צדק חברתי. מי יכול היה לשער שתוך כמה חודשים הם כבר בכלל לא יהיו בתמונה וגם מדינתם שעבורה הם ביקשו דמוקרטיה, תיהרס כליל. וזה לחוגים המסויימים ששמו לעצמם את הרעיון של מלחמת אזרחים א-לה לינקולן, בתור אידיאל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש