בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 14/08/10 0:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי נראה שהשאלה קצת שקולה (ועם מניעים דומים) לשאלה האם להציל את את הגזע האינדיאני, או להשקיע אותו כסף בלהציל עשרה הודים בתוך מיליארד. לצורך ההשוואה ניתן גם להניח שעם השמדת גזע נכחד גם כל המטען התרבותי של אותו גזע עימו. טיעון מוסרי/תרבותי אחר הוא הערך שאנחנו נותנים לייחודיות. משהו נדיר או ייחודי נראה לנו יותר בעל ערך ממשהו שיש מיליארדים זהים ממנו. לכן הכחדת מין מחסלת משהו ייחודי שלא דומה לשום דבר שנותר אחריו, ולכן נתפסת כ'חמורה' יותר. וגם הענין האקולוגי שהוזכר למטה עם העץ מעורר דאגה כלשהיא. למשל, יש כנראה סכנה היום להיכחדות הדבורים, וחלק ניכר ממה שחוששים ממנו זה שמעבר להיעלמותה של הדבורה מאיה החביבה, מערכות אקולוגיות שלמות יקרסו בלעדיה. בטח דנו בחלק מזה כבר בדיון הותיק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים - הכחדה של עם (שאינה בהכרח מוות של הפרטים המרכיבים אותו) או הכחדה של שפה דומים מבחינת הצער שלנו להכחדה של טיגריס או הרס יצירת אמנות, והייחודיות היא תנאי הכרחי לערך הזה. בנוגע לדבורים, כתבתי באחד הפתילים שהדאגה בנוגע לדבורים היא לאו דווקא להכחדת המין, אלא לקריסת אוכלוסיות. אם תשעים אחוז מאוכלוסיית דבורת הדבש תיכחד תוך זמן קצר, ואז האוכלוסיה תתייצב, המין עדיין לא יהיה בסכנת הכחדה(?), אבל האסון האקולוגי כבר יקרה. שוב אצטט את עצמי - מין שהגיע לסכנת הכחדה הוא כבר לא רלוונטי מבחינה אקולוגית. (אפשר להתקטנן איתי על איים: יש אולי מקרים של מין שאוכלוסייתו הגלובלית קטנה אבל דומיננטית באיזשהו אי קטן, ואז הוא אולי בסכנת הכחדה עולמית אבל חשוב לאקולוגיה של אותו אי.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |