|
ובתגובה(?) עורכי הארץ מקדמים מאמר ממגזין אודיסאה שמנסה לטעון שנשק כימי אולי אינו דבר נורא כל כך.
"על אף פרוטוקול ז'נבה בדבר איסור שימוש בנשק כימי, שנוסח בעקבות מלחמת העולם הראשונה, פיתחו ואגרו הצדדים השונים לפני - ובעיקר במהלך - מלחמת העולם השנייה ארסנל מרשים של נשק כימי. אולם למעט הפעלה בלתי מכוונת באיטליה בדצמבר 1943 והמשך הפעלת נשק כימי בידי כוחות יפן בסין, הארסנל הכימי נותר בלא שימוש. אמנם התחושה הכללית של תיעוב מצד ההנהגות בנוגע לשימוש בנשק כימי (כמו גם ביולוגי) תרמה תרומה חשובה להעדר הנשק הכימי ממלחמה זו - היטלר עצמו, כזכור, נפגע מהתקפה כימית קשה מצד הבריטים, באוקטובר 1918. אך מחקרים בנוגע לשאלת האי שימוש בנשק כימי מצאו כי חשש הצדדים מתגמול מסיבי היה גורם בעל השפעה מכרעת, לצד גורם נוסף: העדר נכונות מצד הממסד הצבאי להיעזר בנשק זה בשל קשיים לוגיסטיים והערכה רציונלית בדבר האפקטיביות הנמוכה שלו, בייחוד לאור העובדה שכל צד סבר שלאויבו אמצעי מיגון הולמים. ההיבטים הטכניים והתועלתניים של השימוש, כגון התלות בסביבה הנדרשת בשימוש בנשק זה, אובדן השליטה על הנשק לאחר הפעלתו, הלוגיסטיקה הכבדה הכרוכה בהפעלתו והזמינות של חלופות ראויות אחרות שהיו אפקטיביות, תרמו לאי שימוש בנשק כימי במלחמת העולם השנייה לא פחות מהטאבו. כפי שהתבטא מפקד הכוח הכימי הגרמני, הגנרל הרמן אושנר, עת התייחס לתועלת בשימוש בנשק כימי באסטרטגיית הבליץ-קריג הגרמני, "גז לא נחשב כנשק יעיל בהשוואה לסוגי תחמושת אחרים". "
כלומר: גם ללא קשר לטאבו, מדובר על נשק מסורבל ולא נוח לשימוש שיותר פשוט להתגונן מפניו מאשר מפני נשק קונבנציונלי. כלומר: גם נשק קונבנציונלי הורג. ואם הוא מופנה כלפי אוכלוסיה אזרחית, גם הוא יפגע באזרחים.
(כמובן שבמקרה של סוריה יש את ההבטחה האמריקאית להתערב במקרה של שימוש בנשק כימי וזה כבר שימוש מובהק בנשק כימי כנשק השמדה המוני)
|
|