|
||||
|
||||
את אחד השעורים המאלפים בחיי קיבלתי כשהייתי נער, בשכונת התקווה היה בחור שקראנו לו חושם, הוא היה מתפרנס ממכירת אבטיחים בעונתם וכעכים עם זעטר עטוף בפיסת נייר עיתון בשאר הזמן, יום אחד עברתי ליד היכל התרבות ושם ליד פתח היציאה מהאולם עמד חושם עם התלת אופן שלו ומכר כעכים בשלושים אגורות האחד, כמה מטרים משם עמד הפועל שלו ומכר את אותם הכעכים בעשרים וחמש אגורות, גם האמיצים שדילגו על הדוכן הראשון לא הצליחו לעמוד בפני הפיתוי של הדוכן השני. יש לציין שבכל מקום אחר בעיר הכעכים נמכרו בחמש עשרה אגורות האחד (כולל הכל). |
|
||||
|
||||
אתה יודע שיש בישראל בתי קפה שמוכרים כוס תה (תה, מים רותחים עם תיון) ביותר מ-5 שקל? |
|
||||
|
||||
ודירות ביותר מ5,000 דולר למ"ר. |
|
||||
|
||||
על כוס תה בבית קפה אתה משלם בעד העובדה שאתה לא צריך להוריד את הכלים מהשולחן ולשטוף אותם לאחר מכן. זה לא נראה לי דומה לדוגמה שמעליך. |
|
||||
|
||||
(אישית, צריך לשלם לי בשביל לשתות תה, אבל למקרה הכללי - ) כל אחד והסיבות שלו, יש כאלה1 שמשלמים בשביל לא להוריד כלים, יש כאלה שמשלמים בשביל האפשרות לשבת במקום נח ונעים ולהנות מהחברה, יש כאלה שמשלמים משום שהם רחוקים מהבית וממש חייבים תה (וזה בדיוק המקרה שתיאר אנטילופה), יש כאלה שמשלמים בשביל הווויפי, יש כאלה שמשלמים בגלל שזה גורם להם להרגיש חשובים, ויש כאלה שלא משלמים ומוותרים על התה. 1 הימור שלי, מדובר במיעוט מובהק מיושבי בתי הקפה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם כל מה שאמרת (ולזה כיוונתי בעצם בתגובתי, מבלי לפרט). זה עדיין נראה לי דוגמה שאיננה דומה לבייגלה של אנטילופה. |
|
||||
|
||||
חושם שאני מכיר מהתקווה היה מוכר גם שתיה עם הסוס והעגלה. אם אתה מתכוון אליו, תדע לך שהבני דודים שלי טוענים שראו את הסוס מלקק את הקרח. |
|
||||
|
||||
אותו אחד, ולבני הדודים שלך אני מאמין, גם כלבי הנאמן אהב ללקק קרח אבל העדיף גלידה וגם אהב ללקק את רוטב העגבניות שנשאר מקופסאות השימורים של השעועית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |