 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדוגמאות מוכיחות את ההפך מהנטען. המדינה טובה במימון2 מחקר בסיסי, אבל לא כל כך בישום שלו1. האינטרנט, בגרסתה הקדומה, פעלה במשך עשרות שנים כרשת פנימית, ואחרכך פנים-אקדמאית. רק ההנגשה שלה לציבור, תוך ויתור מסויים של הממשלה על השליטה בה, איפשר את הפריחה שאנו מכירים. לוויני הGPS הנחו פצצות במשך שנים ארוכות לפני שביל קלינטון החליט שגם לשימוש אזרחי מגיע דיוק סביר. לצבא היו מערכת דמוי-רדיו שלא באמת דמו למערכות סלולאר כמו שאנחנו מכירים, חברות אזרחיות (בין היתר במימון צבאי) פיתחו את הטכנולוגיה לאפשר תקשורת טובה יותר. ושוב, הזינוק הגדול בא כאשר הטכנולוגיה יצאה לשוק הפרטי. HTML וHTTP זה אחלה, אבל זה תוצר של גוף גדול שיש לו גישה לרשת וצורך בה. אם הסתדרות המורים היתה הראשונה לשבת על רשת תקשורת נתונים, גם הם היו מפתחים משהו דומה. אני האחרון לזלזל בחשיבות של כספי הציבור למימון מדע בסיסי, אבל ביחס לכמות הכסף שהמדינה לוקחת, התרומה שלה למדע ישומי היא לא גדולה. 1 להוציא כמובן את פצצות האטום, אכן ישום מוצלח מאוד (איקון של סרקאזם). אם כי, אני לא חושב שבתעשייה מישהו היה סובל תחום בינלאומי בן עשרות מיליארדים, כאשר הפעם האחרונה שנעשה שימוש במוצר היתה לפני 60 שנה, וגם אז רק פעמיים. 2 לא הייתי מונה את האוניברסיטאות בין מוסדות המדינה, בטח שלא בחו"ל. זה גוף עצמאי שבחלק מהמקרים מקבל חלק נכבד מהמימון שלו מהמדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים באופן כללי, אבל עם הסתייגות קטנה: לחברות מסחריות יש מחלקת יחסי ציבור טובה ולכן הישגים שלהם יוצגו פעמים רבות כמוצלחים יותר ממה שהם באמת. 2 במקום "אוניברסיטאות בחו"ל" צ.ל. "אוניברסיטאות בארה"ב". יש לציין ש־DARPA המשיכה וממשיכה להיות מעורבת במימון פיתוחים טכנולוגיים. גם כאלו שקשורים לאינטרנט. אבל ה"פיתוח" העיקרי (ליתר דיוק: תיאום הפיתוח והתקינה) באינטרנט נעשה על ידי ה־IETF וה־W3C שני גופי תקינה שמייצגים אוסף גדול של גופים עצמאיים (רובם הגדול הוא חברות מסחריות). מצד שלישי, לזכות מעבדות המחקר של בל יש לפחות שני פרסי נובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושישה פרסי נובל ליבמ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שפרישת לוויני ה-GPS הסתיימה רק ב-94, לא סביר שהם הנחו פצצות שנים ארוכות לפני ביל קלינטון. 1 אם אתה כולל את ביקוע האטום לסוגיו כיישום מוצלח של פרוייקט מנהטן, הוא אכן הפך לתחום בינלאומי אזרחי של עשרות מיליארדים לייצור אנרגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכות ניווט לוויני החלו בשנות השישים, הלווין הראשון של מערכת הGPS שוגר ב89 וכיסוי חלקי היה זמין עוד לפני 94. קלינטון הרים את המתג בשנת 2000. אני לא יודע עד כמה פרוייקט מנהטן תרם לפיתוח כורים גרעיניים. כמובן שישנה התרומה המוראלית, הידיעה שיש שם הרבה אנרגיה שאפשר להפיק, כמו גם שיטות לריכוז אורניום ועבודה איתו. אבל רוסיה הצליחה לפתח כורים גרעיניים בערך באותו זמן כמו ארה"ב. אולי אחד האיילים יוכל להאיר את עיניינו לגבי תרומת הפרוייקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי השימוש המבצעי הראשון ב-GPS היה במלחמת המפרץ, ב-1991. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב1990 הפלגתי עם מכשיר ניווט לווינים הוא נקרא סאט-נאוו 2000 והיה בנוי על מערך של חמישה לוויני איכון, נדמה לי שהפרויקט היה צרפתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלגתי עם סאט נאוו כבר ב 82 אאז"נ, והיו אז שבעה לווינים במסלול, ועוד שניים בדרך. הדיוק היה כמאתיים-שלוש מאות מטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר הלווינים לא היו מפוזרים בצורה סימטרית לכן יכולת לקבל איכון מאחד, שניים או שלושה. המכשיר הראה בין ארבעה קווים לאחד מה שנתן לך אידיקציה לרמת הדיוק. בהתאם הטעות היתה בין שלושה מייל למאות מטרים בהתאם, מה שסיפק את צרכינו כמעט בכל מצב אבל בטח לא מספק צרכים צבאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיש מעט מדי לווינים הם לא יכולים להיות מפוזרים בצורה סימטרית, כי אז לא תראה מספיק לווינים1 משום מקום כמעט. האי-סימטריה (הגדרה קצת משונה אבל אינטואיטיבית משהו) גורמת לזה שבחלק מהאזורים בחלק מהזמן תראה מספיק לווינים לאיכון סביר. כיום כמובן מאות מטרים לא מספיקים גם לצרכים אזרחיים. 1 מספיק זה שלושה כמדומני. בשביל פתרון טוב צריך ארבעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט בים (מיקום דו-מימדי כי הגובה ידוע) אפשר לחיות גם עם שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. חיתוך 2 מעגלים על פני מישור נותן 2 פתרונות אפשריים, אלא אם כן אתה בדיוק על הקו המחבר את המרכזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנכון נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה זה יכול להיות מספק, כי בגלל הרדיוס של המעגלים המרחק בין 2 הנקודות האלה כל כך גדול, שאפשר לפסול אחת מהן בקלות (בהנחה שאתה יודע שאתה בים התיכון נאמר, והנקודה השנייה יוצאת באטלנטי). הסיבה שזה רק לכאורה, היא שצריך לווין נוסף בשביל המשוואה של הזמן. 2 לווינים נותנים 2 מעגלים, בהנחה שיש ברשותך שעון אטומי מדויק. כשאין לך כזה, אז הפתרון לא עובד, או שהדיוק שלו תלוי בשגיאת השעון שלך כפול מהירות האור. זאת הסיבה גם שבפעילות תקינה צריך 4 לווינים ולא מספיקים שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היה כיסוי חלקי לפני 94, זה לא אומר שפצצות יכלו לסמוך עליו, ובכל מקרה הטענה של 'שנים ארוכות לפני שקלינטון הרים איזה מתג' לא מחזיקה גם אז. אגב, הדיוק האזרחי באותן שנים עמד על עשרות מטרים, ועם כמה כיולים מקומיים יכול היה להגיע לדיוק טוב בסדר גודל. אם זכרוני אינו מטעני, הכור הראשון דה-פקטו נבנה תוך כדי פרוייקט מנהטן עצמו1. כך שסביר שהתרומה שלו לייצור כורים היתה מכרעת. אפשר להתפשר ולומר שהתרומה של פרוייקט מנהטן לפיתוח כורים גרעיניים שקולה לתרומה של תוכנית אפולו לפיתוח טילים שיכולים להגיע לירח. הרוסים כידוע גנבו את רוב המידע מהאמריקאים, ואידך זיל גמור. 1 ומה first nuclear reactor [Wikipedia] אומרת על זה: "Chicago Pile-1 (CP-1) was the world's first nuclear reactor.45 The construction of CP-1 was part of the Manhattan Project, and was carried out by the Metallurgical Laboratory at the University of Chicago"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק: גם ללא תוכנית אפולו הייתה בעולם הטכנולוגיה כדי להגיע לירח. אפשר היה לגנוב אותה מהרוסים. ליתר דיוק, כבר בשנת 1959 הטיל הסובייטי לונה 2 [ויקיפדיה] הגיע לירח. קודמו, לונה 1, היה מספיק חזק כדי להגיע לירח אבל פיספס אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקפוק: נגדיר זאת אם כך 'להביא אנשים חיים לירח עם חללית שיכולה גם להחזיר אותם', שזה הרבה (הרבה) יותר קשה מלהגיע לירח לא מאוישים סתם כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שכתוצאה מצרכי תכנית החלל פיתחו האמריקאים עט שכותב הפוך (''על התקרה''). הרוסים הגיבו על כך שהם מסתפקים לצרכים הללו בעיפרון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |