 |
התגובה הראשונה שלי, למקרא תקציר הידיעה, היא שיש סתירה בין שתיים משלוש ההמלצות: מנגנונים שמאפשרים ל"מדינה" (או ליתר דיוק: למוסדות המחקר. אבל לעצם העניין: זה מחליף מימון של המדינה) כבר קיימים. הקופקסון מכניסה סכומים די נאים למכון ויצמן ולכמה חוקרים שהיו מעורבים בפיתוחה. אבל המניע הכלכלי הזה הוא בדיוק מה שיוצר אינטרס של חוקרי האקדמיה לדאוג לכך שהידע שלהם "יופרט" ויהפוך לפטנטים מניבים במקום שיהפוך לתרופות זולות.
כמוכן, אחת מהדוגמאות שמוצגות בכתבה לא מוצלחת במיוחד:
"אבל אולי כל זה טבעי, אפילו מובן מאליו? המדינה והגופים הציבוריים, בגיבוי תקציבי מסים, הם היחידים שיכולים לקחת על עצמם פרויקטים טכנולוגיים גדולים באמת, אשר הסיכון לכישלון בהם גבוה. אף חברה מסחרית הממומנת בכספי משקיעים פרטיים לא תשים אדם על הירח, לא תפצח את סודות האטום ולא תקיף את כדור הארץ בלוויינים כדי לייצר מערכת ניווט גלובלית".
* יש כיום כמה מיזמי חלל פרטיים ששאפתניים בערך כמו תוכנית אפולו (בזמנה).
* לא מוכרת לי תוכנית ליצור תחליף פרטי לרשת ה־GPS. אולי אין בזה טעם (רק הרוסים והסינים עושים את זה כי הם לא סומכים על האמריקאים). אבל מיזם דיספרוסיום (אירידיום) העלה לאוויר כמות מרשימה של לוויינים כבר לפני שנים.
לגבי "סודות האטום": באמת לא נראה לי שמימון מסחרי היה מצליח לבנות את המאיץ של CERN ומיזמי מדע בסיסי אחרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש