|
יש לנו נטיה להדר במצוות טוהר כפיים.
מטרת "הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה" (לפי ויקיפדיה): "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים" בא בג"ץ ומהדר במצווה: "לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה, והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי."
נדמה לי שהנוסח של דויד המלך גורף פחות מזה של בג"ץ: ג מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. ד נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה.
אני הייתי מעדיף הגדרה פחות מעורפלת גורפת ויומרנית: לוודא שאין בארונו של המועמד שלדים שעתידים להוליך לחקירה משטרתית משמעותית או העמדה לדין במהלך כהונתו, או שאין במינוי ניגוד עניינים גס.
|
|