|
||||
|
||||
כמי שעוקבת אחרי כתיבתו של מר אנצלוביש, אני בכלל לא מתפלאה שהוא חושב על קונספירציה של התעמולה הערבית לרצוח ילד בשביל להשחיר את ישראל. הוא גם טען שמר גולדשטיין נרצח ושצריך היה לחקור את הערבים שרצחו אותו. אני רואה קו מסוים בכתיבה שלו כי הוא מנתק ארוע אחד בצורה שרירותית ממה שקרה מקודם, ואז קובע משהו על האירוע הזה. בצורה כזו הקביעה שלו נראית נכונה וצודקת אבל ככה אפשר להצדיק כל דבר בעולם. |
|
||||
|
||||
איני יודע איזה "קו משותף" מצאת בהתייחסויות של "מר אנצלוביש" לשני האירועים השונים משום שמדובר בשני דברים שונים לגמרי. בעניין ההמתה של ברוך גולדשטיין לא היו כמעט חילוקי דעות בקשר לעובדות: ברגע שנגמרו אצל גולדשטיין המחסניות או שהיה מעצור בכלי נשקו, הוא הוכה למות בעזרת מטף כיבוי, והשאלה שהעליתי הייתה מה משמעות העובדות האלה. לעומת זה בויכוח על הילד, הויכוח הוא על העובדות. אני חושב שעל השאלה אם הילד נפגע מכדורים ישראליים או פלשתינים כבר לא כל כך מתווכחים היום, והשאלה היא האם נורה בכוונה ע"י בני עמו, או בשוגג. "הניתוק ממה שקרה קודם" יכול להתייחס רק למקרה המתת גולדשטיין, ואם תמצאי בדבריי בעבר עוד "מקרי ניתוק" כאלה אשמח להתייחס אליהם. אתייחס ל"ניתוק" במקרה הספציפי הזה. איני יודע אם ראית את הסרט השבדי "מעיין הבתולים" שיצר הבמאי איגמר ברגמן. יש בו שני חלקים. בחלק הראשון מתואר מקרה של אונס ורצח נערה צעירה. בחלק השני מתוארת נקמת האב ברוצחים. אין ספק שהיוצר מתייחס גם לנקמה של האב כרצח (די מתועב), למרות שהיא קשורה במקרה הראשון. וכמובן, מדובר בסיפור לגמרי אחר, אבל כדי לשפוט צריך לדעת לפעמים גם "לנתק". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |