בתשובה להפונז, 08/07/13 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התוכן החינמי ברשת והרכישות הישר מהיוצרים מחסלות את מעמד הביניים, טוען ג'רון לנייר: הפסקה הכי חשובה בעיניי: "אז מה, המרנו את השכר שלנו ב"לייק"? ייתכן מאוד שכן, ויש לזה השלכות חמורות על חיינו. "שיטת התגמול הלא פורמלי לא תדאג לנו כשנהיה חולים, לא תטפח את ילדינו ולא תטפל בנו כשנזדקן", הבהיר לנייר באותו ראיון, "מספר קטן של אנשים יצליח להשיג מימון באמצעות קיקסטארטר (אתר מימון המון) או יוטיוב, וכל השאר יחיו על תקווה. זו חברה של הכל או כלום, אין בה מקום לאמצע". כמובן, הפתרון שלו נראה לי לא ריאלי בתנאים הקיימים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קבלי 'לייק' על התגובה :) ואם כבר חזרנו לפתיל הזה, אני גאה לומר שלאחרונה רכשתי את ספרו האחרון של מאיר שלו, ב-81 שקל תבין וטקילין. ואני גם שמח להמליץ עליו בחום - רק לא לרכי הלבב, יש בו כמה אפיזודות שבהחלט היו מעניקות לו דירוג R לו היו בקולנוע, וודאי באימפקט הרגשי. ובנוסף אני ממליץ גם על ספרו האחרון של עוזי וייל (חמישה חלומות), שגם עליו היה דיון כאן. והמלצה חמה מאד. הוא קצר יחסית, מה שלא מוריד מערכו לטעמי, אולי להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתכוונתי לטבין ותקילין, ולא ככתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר. הוא נותן כמה דוגמאות שגויות12, אבל נראה ששני הטיעונים המרכזיים שלו הם: * מגיע לאנשים כסף עבור המידע עליהם (בפייסבוק, תיקוני תרגום, צילומי רנטגן, וכו) * ברשת, העלות השולית של הרבה דברים היא אפסית הטיעון הראשון הוא קצת מוזר כי למעשה לא "מגיע" לאף אחד כסף על כלום, ושכר נקבע לפי היצע וביקוש. אילמלא כל כך הרבה אנשים היו מסכימים לחלק את המידע בחינם, יתכן וחלק מהחברות היו מסכימות לשלם עליו כסף. אבל כל זמן שזה לא המצב, התעקשות של חברה לשלם על המידע הזה תהווה פגיעה באינטרסים של בעלי המניות שלה (וזה הרבה יותר חמור ממה שזה נשמע). הטיעון השני הוא נכון. אבל נראה לי שאפשר להשוות את השינוי הנוכחי להמצאת המרכזיה האוטומטית. בשנות החמישים חלק עצום מהנשים העובדות בארה"ב (רוב הנשים?) שימשו כמרכזניות. וההמצאה הנ"ל הפכה את מקצוען ללא רלוונטי כמעט בן לילה. גם אז היה מי שניבא נבואות זעם על עתיד הכלכלה והאנושות, אבל לאורך זמן נראה שרובן מצאו ויזמו עבודות הרבה יותר מענינות, מאתגרות, וגם משתלמות מלענות לטלפונים ולנעוץ שקע בתקע. יתכן מאוד שהדור הבא לא יבין איך הסכמנו לנהוג במשך יום שלם בחוסר יעילות משווע תמורת שכר כל כך נמוך. __ 1. להבדיל ממה שלנייר טוען - אתה משלם לנהג שכר כי הוא לא מסכים לנהוג עבורך בחינם. וגם אם פועל במפעל מכוניות מוציא 10% משכר עבודתו על מכונית, עדיין כדאי לבעל המפעל לשלם לו כמה שפחות. 2. הוא מתעלם לגמרי מעבודות והזדמנויות חדשות שהרשת מאפשרת - החל מעיצוב אתרים וכלה בשגשוג של מלונות בוטיק זעירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הטיעון הראשון שלך הוא מוזר (או שגוי), מסיבה פשוטה - בעיית הרצוי-מצוי [ויקיפדיה] אתה משתמש במצב הקיים בכדי לתרץ את המצב הרצוי לדעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקסיומה שלי היא שכל הטיעונים שלי הם שגויים. אבל רק להבהרה, האם אתה חולק על כללי ההיצע והביקוש או על נכונות האנשים לשתף מידע בחינם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיצע וביקוש אין שום תוקף מוסרי. לקרנות של מיידוף היה ביקוש רב, כנ"ל גם למשכנתאות הסב-פריים ולמאות חברות אינטרנט קיקיוניות (ואף גדולות ומכובדות) שנסקו עד מרץ 2000 ואז קרסו על משקיעיהם. באשר לנכונות האנשים, לטעמי זה טיעון מתחמק שמטיל את האחריות על הציבור הבור. קצת בדומה להשקעות פיננסיות, לרובם המכריע של משתמשי פייסבוק (ואתרים אחרים) אין ידע ולו מינימלי באשר לשוויו האמיתי של המידע שהם מוסרים בחינם, או לבטיחותו של המידע הזה. ואירגונים גדולים עתירי טכנולוגיה וממון מנצלים את חוסר הידע של ההמון1 על מנת לעשות על גבו הון. עד וועדת ששינסקי 'ההמון' היה מוכן גם לתת במתנה את המשאבים הטבעיים של המדינה לכל טייקון מזדמן. זה לא מצדיק שום דבר. ובדיוק כמו שאתה אומר, הזמנים משתנים, המרכזניות נעלמו, ודברים שפעם נחשבו חסרי ערך - כמו התמונות שלי עם החבר'ה באיצטדיון בברצלונה2 - הופכות להיות משהו ששווה כסף. אז ברור שהרבה לפני שההמון יבין שהן שוות כסף, חברות הטכנולוגיה יבינו את זה, אבל זה לא אומר שזה מוצדק, וגם אם ההמון מבין לאט, כשהוא מבין מותר לו לדרוש שינוי תמחור, ולא לדבוק בטיעון 'מה שיש זה מה שצריך להיות' שעלה מתגובתך. 1 כן, גם אני שמעתי על הטרנד המטופש של 'חכמת ההמון' שמודגם בהרצאות פופולריות על ידי הערכת משקלם של שוורים. 2 דוגמה היפותטית, לצערי (או לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיצע ולביקוש אין תוקף מוסרי בדיוק כמו שלאבולוציה אין תוקף מוסרי (ולא ברור לי איפה בתגובתי ראית אחרת). אבל בכל זאת לא כדאי להתעלם מהעובדה שככה הדברים עובדים. ניסיונות לאנוס את השוק החפשי (קרי אכיפת מחירים) גרמו לשיווי המשקל להיווצר באמצעים אחרים1, גרועים הרבה יותר. ובנוגע לבורות הציבור - אני לא רואה שום סיבה להניח שאני חכם יותר מהאדם הממוצע (ולפחות בנקודה הזאת נראה לי שכולנו מסכימים). בהחלט אני רואה את האפשרות שמשתמשי הפייסבוק מעריכים ששווי המידע שהם "נותנים בחינם" לא עולה בהרבה על שווי השימוש שהם "מקבלים בחינם". __ 1. לדוגמא: על ידי תורים ארוכים, מתן למקורבים בלבד, קביעת קריטריונים ל"זכאות", או סתם שוחד ושוק שחור (שזה בעצם חזרה למשבצת הראשונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה זה קשור לאבולוציה. כאן מדובר בפרמטרים כלכליים ש(אולי) ניתן לשנות על ידי דיון ציבורי ושכמותו, לא על אבולוציה. ואינוס השוק החופשי הוא איש קש. כמובן ש'משתמשי הפייסבוק מעריכים ששווי המידע שהם ''נותנים בחינם'' לא עולה בהרבה על שווי השימוש שהם ''מקבלים בחינם'' ', זה מה שטענתי, אבל טענתי מעבר לזה שההערכה שלהם שגויה מאד. כמו בדוגמאות אחרות שהבאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש קש או לא, עניתי לטענה שלך ש''להיצע וביקוש אין שום תוקף מוסרי''. אם אתה באמת חושב שהמידע של משתמשי הפייסבוק שווה הרבה כסף, אתה מוזמן לקנות אותו מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך המידע הזה גויסו 100 מיליארד דולר לא מזמן, יש איזו שאלה שהוא שווה המון כסף? איזה סיכוי יש לי להרוויח מזה1 כשמישהו אחר - למשל פייסבוק - מצליח להרוויח עליהם בחינם? וככלל זה טיעון קצת מופרך, גם הבורות של לוקחי משכנתאות שווה הרבה כסף, זה לא אומר שאני יכול לקנות אותה, למנף אותה, לעשות איתה קפה או לקפוץ איתה לירח. זה לא משנה את העובדה שמישהו מנצל אותה באופן ציני, במקרה שלנו את המידע, ושראוי היה בעולם מתוקן שהם יקבלו תמורה מסוימת על כך. אני לא מתעלם אגב מהטיעון שדה-פקטו עצם השימוש בפייסבוק בחינם מהווה תמורה כלשהיא, לדעתי יש בזה משהו, רק רצוי לכמת את זה ולראות אם עדיין ניתן לשפר את היחס בין רווחי הקזינו לרווחי המהמר. 1 מעבר לזה שגם אם היית נותן לי את המידע הזה אישית לא הייתי יודע מה לעשות בו. מן הסתם הייתי יכול לפנות למי שיודע שיעזור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב שבעצם החינמיות של האינטרנט יש משהו חשוב: אפילו תשלום חובה של רבע סנט לחודש ייצור כל מיני מחוייבויות מסובכות. אבל אז הבנתי שפייסבוק היא בין הכוחות שחותרים תחת תכונה זו של האינטרנט מכיוון שכל משתמשי פייסבוק מזוהים (אולם יש שם תוכן שזמין גם למשתמשים לא מזוהים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לפתוח שם חשבון אנונימי בשם בדוי? וזה יוצר איזו מגבלה על התוכן שנחשף אליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ככה הדברים עובדים"? לא, זו רק צורה אחת של הסתכלות על השוק. נסה, למשל, ניתוח טכני. או הקבלה של תנודות השוק למאורעות פוליטיים. או דילמות אסיר בני"ע לטווח קצר. כולם ייתנו לך פריזמה מעט שונה ולא פחות מאלפת (וכנראה יותר) מאשר פרדיגמת ההיצע והביקוש הפשטנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כלל לא מדבר על מה ש"מגיע". אין כאן שיח של זכויות או תוקף משפטי. הוא מדבר על *אחריות* החברה לדאוג לאופציות מינימליות כלשהן של תעסוקה, לא לאדם היחיד שאפשר לייעץ לו לגבי הסבה מקצועית - אלא למסות של בני אדם, מקצועות שלמים ואף דורות שלמים (למשל, דורות של מוזיקאים. אפיקי התעסוקה במקצוע הזה היו שונים לגמרי לפני עשרים שנה והיום). הטיעון שלו מוסרי ומתנהל במגרשים אחרים מאשר אינטרסים של בעלי המניות, עם כל הכבוד לבעלי המניות. המרכזניות שהזכרת היו פעם קצרניות, נניח. ואחר כך הופנו למרכזנות, ומשם לקלדנות או לנשות שירות בחברות תקשורת. הכישורים הנדרשים די דומים וכך גם האופק התעסוקתי. אבל היום נוצר מצב חדש שבו דווקא יש ביקוש ויש משרות לעיסוק הקודם, אלא שכבר לא משלמים עליו. זה שונה לגמרי מאשר הצורך להסתגל טכנולוגית - נוצרות פה מוסכמות חדשות לגבי מה שווה כסף ומה לא. החזרה שלך על מונחים כמו "היצע וביקוש" מטשטשת את הנקודה הזו בזמן ומנסה ליצור רושם שאין חדש. אבל יש חדש: 1) למרות שתמיד היה ביקוש ותמיד יהיה ביקוש למוזיקה, פעם אנשים שילמו עליה בשמחה (בין אם נתנו ארוחת ערב לזמר הנודד, או קנו תקליט 78 בכמה פרוטות) והיום כבר לא. 2. למרות שתמיד היה ביקוש לאקטואליה ופובליציסטיקה, תמיד נמצא מי שמעסיק את בעלי הכישרון המסוים בצורה ממוסדת (למשל, כותבי תוכן, עיתונאים), היום כבר לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהצלחתי להסיר את העיקול על החשבון שלי בבנק הדואר וקניתי שתי חבילות טבק בשבעים וששה שקלים חדשים ומקוריים, הרגשתי שאחרי סיפוק ההתמכרות, אני יכול להרשות לעצמי להוציא על תרבות: ארבעים שקלים בלוטוס על "בית העלמין של פראג" של אומברטו אקו, שני שקלים לכנרית שישבה באלנבי ושני שקלים למשורר רחוב ברוטשילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום לספר שטובי חבריי עוברים לטבק בתפזורת, שהוא חסכוני יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכר השכמי שגר במחסן ליד המכבסה מביא משכם טבק טעים במאתיים ש''ח לקילו. אבל הוא מוגבל בתנועותיו. מהגליל מייבאים טבק עאלק אורגני במאתיים למאה גרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת יקרה, אני לא בטוח שהבנתי את הטיעונים שלך, אולי תסכימי להרחיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל תודה על ההזדמנות :-) תגובה 617958 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלו מתעלמות מהאפשרות להתפרנס מאפיקים שלא קשורים בידע. גם בעולם של פייסבוק ולייקים א/נשים צריכים מישהו שיבנה עבורם בית, יגדל בשבילם ירקות (או ימכור להם משפך וחומר קוטל מזיקים), יתפור להם בגדים או ינהל עבורם את חברת השליחויות שתעביר את הבדים שמישהו יטווה עבורם לישראל. מישהו עדיין יצטרך לבנות את המחשב, את הסמארטפון, את המצלמה, את המיטה שאת ישנה עליה בזמן שאת מקלידה בכל אלה וכו' וכו' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...עד שיגיעו מדפסות התלת מימד לכל בית. (ובזאת חתמתי את המעידה שלי לכדי דיון שו''ח, סליחה על הטעות, זה לא יקרה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם הערת שוליים: יצא לך לראות מדפסת תלת־מימד בפעולה? באחד המשרדים הסמוכים לנו קנו מדפסת כזו. לוקח לה שעה לפחות (תלוי בגודל: יכול להיות גם שכמה שעות טובות) להדפיס רכיב פלסטיק עם גימור לא מבריק במיוחד ועם מגבלות לא מעטות על המבנה. המדפסת הזו כבר הספיקה לחסוך להם (ולנו) לא מעט זמן ונראה לי שהיא מזמן החזירה את ההשקעה עליה. אבל היא בינתיים רחוקה מלהיות יצור בהזמנה של פריטים יום יומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהטכנולוגיה עדיין לא בשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכרגיל, אנחנו נמשיך בשלנו והטכנולוגיה בשלה, עד שתבשיל או שיקדח תבשילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות מהכתבה: א. קודאק: קודאק לא הסתגלה לשינוי טכנולוגי: מעבר מסוג אחד של חומרה לסוג אחר של חומרה. חברה ידועה אחרת לא הסתגלה לשינוי טכנולוגי ונזרקה לחלוטין מהשוק המקורי שלה: אינטל הפסיקה לייצר רכיבי זכרון באמצע שנות השמונים. נכון שזה אסון גדול? לאינסטגרם לא היה קשר ישיר לפשיטת הרגל של קודאק. אינסטגראם נוסדה בשנת 2010. קודאק פשטה את הרגל בשנת 2009 לאחר שכבר היתה בקשיים כבר כמה שנים. ב. "כל שרות שהופך היום לאוטומטי מבוסס על קראוד סורסינג (מיקור המונים) ושואב מידע חינם מהציבור": דוגמה נגדית: שירותי גיבוי בתשלום (ושרותי אחסון רבים בתשלום). חברה לדוגמה: אמזון. ג. "למה לשלם למתרגם כשגוגל טרנסלייט זמין לכל פועל?" כי על רוב המשימות שבהן משתמשים בתרגום של גוגל, לא היינו טורחים לשכור מתרגם. כמוכן, התרגום של גוגל אינו ברמה שמספק מתרגם מקצועי. ג1. (לא משפט מהכתבה. דוגמת קש שלי): "למה לי לשכור כתב טכני אם אני יכול להפיק תיעוד בעצמי בעזרת תוכנות שיש במחשב האישי שלי?" מסתבר שיש עדיין לא מעט כתבים טכניים. ד. "מתברר שיש ירידה בתעסוקה של רופאים רדיולוגים, שמפענחים צילומי רנטגן, כי כבר פיתחו אלגוריתם שמפענח צילומים. הוא מתבסס על מאגר עצום של ניתוחי רנטגן מהעבר, ומפיק תוצאות על ידי התאמה סטטיסטית לצילומים חדשים". לעניות ידיעתי אין תלות אינהרנטית ברופאים רדיולוגים לפענוח תצלומים. גם הרופאים המומחים שהזמינו אותם יכולים לפענח אותם באותה מידה. אם אפשר לקבל רמה סבירה של פענוח ראשוני בזמן קצר יותר וסכום נמוך יותר? למה לא? (סכום נמוך יותר: אפשר לממן באותן ההוצאות טיפולים רבים יותר). עד עכשיו כל דוגמה שלו הייתה שגויה. נראה לי שזו נקודה טובה להפסיק. אין לי כוח להמשיך לקרוא את המאמר. נראה לי גם סביר שלא תסכימו איתי בדוגמה האחרונה (או אולי בשתיים האחרונות). ובינתיים, למי שלא מכיר, קצת על מה שאפשר אולי לצפות ממפענחי צילומים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה צדדית לגבי ג.: בסטנדרטים שלך ושלי, ודאי שתרגום אוטומטי הוא לא פתרון ראוי. אבל חברת תוכן ליגה ד', יש הרבה כאלה, שרוצה בסך הכל לייצר מאמר קצר עם מילות מפתח שיעלה במנועי חיפוש, או להעביר רשימת רכיבים על תווית של מוצר כלשהו, חברה כזו יכולה להשתמש בתרגומים אוטומטיים בקלות (ואז מקסימום לשכור עורך תרגום או מגיה, שעובד בשליש התשלום בדיוק). ושוב: יש הרבה כאלה. הם לא מהווים את כל השוק, וגם לא את החלק הטוב שבו, אבל הם קיימים במאותיהם, והם מעסיקים פוטנציאליים שכבר לא יעסיקו. וכן, דובר על זה פה לאחרונה בהקשר של מעצבים - בעבודה של כתב טכני אף אחד לא מזלזל. אבל בעבודה של אנשי תוכן, מגיהים, עורכים, מתרגמים, יש נטייה לזלזל כי תמיד "זה בסך הכל לכתוב / להגיה". קרה פעם שדחיתי פרויקט עריכה שהוצע לי בגלל תשלום נמוך מדי. הם טענו בחזרה "אבל זה רק לעבור במהירות על הטקסט". אני לא באה להתרעם פה על הזלזול אלא להציג תמונת מצב שבה קל מאוד, כשהתקציב דוחק ויש אפשרויות טכניות זמינות, להסתמך על פתרונות מהירים ברמה נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היה קיום לחברות כאלו ללא התרגום האוטומטי? אני מניח שלא. אם המידע שהן מספקות מועיל (שאלה טובה)1, הרי שהתרגום האוטומטי הצליח להוסיף כאן מידע לאינטרנט. אני לא מכיר את התחום הזה ולכן אני רוצה לחזור לדוגמה הראשונה של קודאק. יכול להיות שהוא התכוון למשהו יותר כללי: אנחנו מעלים את כל התמונות לרשת ולכן לא צריכים את עזרת חנות הצילום (פוטו שופ?) כמתווך באחסון התמונות שלנו. כמוכן כמות המצלמות שיש לאנשים קטנה, כי אנשים מצלמים עם הטלפונים שלהם, וטלפון אינו באמת מצלמה. אבל כל טלפון היום כול מצלמה (או ליתר דיוק: במקרים רבים: שתיים). ויש מצלמות רבות נוספות. לדוגמה, התרסקות המטאוריט בסיביר המחישה לכולם שברוסיה הפוטינית מכוניות מצלמות אותך. קודאק אולי לא ידעה להסתגל לזה, אולם חברות רבות (רובן סיניות, מן הסתם) מוכרות רכיבי חומרה רבים שקשורים למצלמות. האם עובדים היום פחות או יותר אנשים בעסקי המצלמות (בהקשר הרחב הזה)? נראה לי שיותר. וזה אפשרי בין השאר בגלל שתהליך הצילום פשוט יותר ואין שלב ביניים של פיתוח. 1 דוגמה מתחום קרוב שנתקלתי בה לא מזמן: ארכיונים לא רשמיים של רשימות תפוצה. ברור שקיומם לגיטימי: כל אחד רשאי לארכב את הרשימה. הם מספקים גם יתירות למידע של הרשימה. מצד שני, רבים מהם לא מעוניינים להציג את ארכיון הרשימה בצורה אופטימלית ודווקא הם נוטים לנסות למקם את עצמם במקום גבוה בתוצאות חיפושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שהן לא מספקות או מוסיפות מידע. הן קיימות כדי להעלות דירוג של אתרים שונים (או האתר שלהן) במנועי חיפוש1. היה להן קיום לולא התרגום האוטומטי. זו פשוט עוד דרך לחסוך. שים לב, למשל, למאמר המחכים הבא (אין לי טענות על הנושא, רק על הבוטות המסחרית במסווה של "אתר מאמרים/כתבות" ועל הרישול שבהעתקת קופי-פייסט מושלמת, בלי לטרוח אפילו להפוך את הפונט לרגיל במקום bold: אני לא מכירה את תחום הצילום ולכן לא יכולה לענות לך לעניין כאן, אז בוא נסתפק בברכת בוקר טוב. 1 ראה כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהן קיימות כדי להעלות דירוג אתרים, לא אומר בהכרח שהן לא מוסיפות מידע. אתרים רבים כותבים מאמרים מועילים (בין השאר) כדי לקדם את דירוגם במנועי חיפוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אבל אז אנחנו כבר לא מדברים על אותה "חברת תוכן ליגה ד"' שהזכרתי, נכון? אתה באמת לא מכיר את השוק הזה כפי שהודית. יש המוני חברות שמציעות לכותבים לכתוב "תוכן" פיקטיבי ותפור בתפרים גסים (קופי פייסט מפה ומשם) תמורת פרוטות. זה לא קשור למאמרים בעלי תוכן ממשי באתר מקצועי זה או אחר ולא משנה אם יש להם מטרה דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לומר שסמארטפון אינו מצלמה זה לא מדויק (הרב יותר מדויק אגב לומר שסמארטפון איננו טלפון - הוא מחשב נייד זעיר עם יכולות צילום ושאר ממשקים, כולל ממשק סלולרי.) ולכן אני מניח שהסיבה שיותר אנשים עובדים היום בתחום הצילום הוא שיש בערך מיליארד מצלמות יותר משהיו לפני עשר שנים. אז נכון שמבנה המצלמה שונה, והקטע של עדשות גדולות ומרשימות - שאכן מפיקות תמונות טובות הרבה יותר - נשאר בתחום החובבים/מקצועי, אבל מבחינת החומרה של גלאי מצלמה + יחידת עיבוד אות ותמונה התפתח מאד. אחת התוצאות של זה הן שאתה יכול להשיג היום מצלמה סבירה - לא לנשיונל ג'אוגרפיק, אבל לאבטחה וכדומה - בדולרים בודדים בעצם, או עשרות דולרים בודדים, במקום מאות דולרים לפני זמן לא ארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה מהיציע על ההערה הצדדית: חברת תוכן ליגה ד' שמייצרת מאמר קצר עם מילות מפתח שיעלה במנועי חיפוש בכלל לא הייתה קיימת עד לפני כמה שנים ככה שמי שלא התפרנס מתרגום קלוקל וזריז לפני עשר(?) שנים גם לא יתפרנס ממנו בעוד שנה. רוצה לומר, דווקא במקרה הזה חזרנו לנקודת ההתחלה, כשבאמצע היה לנו פרק זמן קצר וזמני שבו היה אפיק פרנסה נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, מצאתי את הגורילה בשניה כשאני מרכיב את המשקפיים הלא נכונים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |