בתשובה לeasy, 13/07/13 10:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני מבין נכון, קיים עדיין מעט מחקר רציני בתחום וגם (אולי אף: בעיקר) בכיוון שבו הלכו פונס ופליישמן: שימוש בחומר אחר (פלדיום, אצלם) כאוגר ומאט מימן. ממה שאני מבין מקריאה בסיסית אין אף דיווח אמין על היתוך מוצלח בדרך זו. לעומת זאת, מדי פעם יש דיווח על תהליך שמצליח להשיג הרבה יותר אנרגיה ממה שהושקע בו ו(לפי הדיווח) משהו שאי אפשר להסביר על ידי תהליך כימי אחר או (חס וחלילה) על ידי שגיאה בחישוב או במדידה. נדמה לי שעדויות יותר רציניות כמו קרינה (גמא או כל אות יוונית אחרת) אופיינית להיתוך, לא קיימות בכלל. אם אני מבין נכון רוסי הצהיר שהוא הלך בכיוון אחר: היתוך של מימן וניקל לנחושת. מה שקצת מפתיע אותי בקריאה ראשונה, מכיוון שלניקל מספר אטומי גבוה מזה של ברזל. כמוכן חומרי הדלק שלו לא זולים במיוחד (לפי חיפוש מהיר, טונה ניקל יקרה בערך פי 25 מטונה נפט גולמי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם האחרונה שהתעניינתי בתחום היתה לפני יותר מ-20 שנה אז הידע שלי עלול להיות קצת לא עדכני. בכל אופן, בתקופה ההיא, חזית המחקר בתחום ההיתוך הגרעיני התחלקה לשני כיוונים: דחיסה אלקטרומגנטית של דיאוטוריום מיונן באמצעות שדות מגנטים חזקים שהיו אמורים להביא את הדיאוטוריום לצפיפות וטמפרטורה שיאפשרו היתוך, ודחיסה וחימום באמצעות מספר גדול של לייזרים שמוקדו בטיפת דאוטוריום. שתי השיטות יצרו למעשה היתוך גרעיני, אך בשני המקרים הושקעה בתהליך יותר אנרגיה מאשר התקבלה ממנו. אם אני זוכר נכון, היה מדובר ביחס של אחד לעשר בשיטה האלקטרומגנטית ואחד למאה בשיטת הלייזרים, אבל כאמור, זה היה מזמן. הראיה החזקה להיתוך גרעיני היא תוצרי ההיתוך, בדרך כלל הליום. מי שטוען שהיתוך ניקל ומימן לנחושת יכול לשמש כמקור אנרגיה צריך להסביר מאיפה האנרגיה הזאת מגיעה. לאיזוטופים השונים של נחושת ושל ניקל יש אנרגיית קשר לנוקלאון מאותו סדר הגודל ובלי לבדוק את כל האפשרויות אני מנחש שהוספת פרוטון לאיזוטופים קלים של ניקל (למשל ניקל 54 או 56) יכולה לתת רווח אנרגטי מסויים (הגרעין בעל אנרגיית הקשר לנוקלאון הנמוכה ביותר הוא בניגוד למקובל לחשוב דווקא ניקל 62 ולא ברזל 56) אבל מדובר בכמות אנרגיה זניחה ביחס למה שצריך להשקיע על מנת לגרום להיתוך גרעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעתם שהמילה "היתוך" לא הופיעה באייל בששת החודשים האחרונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כור ולא קר? אז מה יעשו בכור בכרכור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסתייגות מדברי פה, שכן היא מסתמכת על קריאה ראשונית בלבד שלי היום). כפי שאמרתי מספר פעמים, המידע שפורסם בעבר על החומרים בדלק במתקן ecat של רוסי הוא מידע לא מהימן. לכן אין טעם לבנות השערות על בסיס מידע זה. במחקר שנעשה השנה על מתקן ecat של רוסי (לא המתקנים שניבדקו קודם), יש כנראה מידע מהימן יותר על הרכב הדלק במתקן שניבדק. חומר הדלק העיקרי במתקן שנבדק הוא בעיקר איזוטופים של ניקל (איזטופים 58 ו- 60 בעיקר, איזוטופ 61 פחות). האיזוטופים הנ"ל הומרו ברובם המכריע לאיזוטופ 62 של ניקל. לפי זכרוני, לא ניזכרים נחושת או ברזל כחומר דלק (אולי כקטליטים אבל גם זה בספק). הקטליט העיקרי הוא ליתיום (לא מימן). היו עוד חומרים בדלק שלא זכורים לי אבל כנראה פחות משמעותיים מבחינה פיסיקלית. ההמרה של האיזוטופים 58 60 61 לאיזוטופ 62 (הכל ניקלים), במשקל של גרמים או עשרות גרמים, מעידה בוודאות גבוהה על תהליך המרה גרעיני (כפוף לכך שלא הייתה רמאות, בעיני זה בספק). מסקנות: היה תהליך גרעיני קר (המרה גרעינית, לא היתוך או ביקוע), מחסום קולון (או איך שקוראים לזה) אינו הרמטי כפי שחשבו. הערה: לדברי מישהו מהחוקרים במחקר האחרון (נדמה לי) - מדובר במחקר ממושך ואינטנסיבי ביותר מאז 30 שנה. הניסוי הנוכחי ארך פיזית 32 יום והחישובים ארכו מספר חודשים. באיזכור המספר "30 שנה" נשמע לי רמז לניסוי הכושל של פונס-פליישמן, על מתקן אחר כמובן, כלומר החוקר ניסה לרמוז "הפעם הניסוי הזה רציני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן (בפסקה הבאה) לינק לדו"ח על הניסוי המדובר (הניסוי הפיזי נעשה כנראה בחודש מרס 2014 ). החישובים על סמך הניסוי, ניסוח מסקנות, תיקונים במענה לביקורת עמיתים (כנראה) — נעשו בערך משך 6 חודשים לאחר הניסוי הפיזי. לפי מה שהבנתי, הדו"ח הוגש לפרסום במגזין לפרסום מחקרים מדעים, אין לי מושג מה טיבו של המגזין. אם המחקר יפורסם במגזין הנ"ל יקח זמן עד שיפורסם בפועל. כשלב פרסום מוקדם הדו"ח הוגש לפרסום זמני ב- arxiv.org לפני שבוע או יותר. האתר arxiv.org סירב לפרסם את הד"וח ולא נתן שום נימוק לסירוב. עקב הסירוב הזה אורגן באופן זמני מקום ממנו ניתן להוריד את הדו"ח ללא בעיות (לפחות ביומיים בהם בדקתי את האפשרות להורדה, לא היו בעיות בהורדה). להלן הלינק העכשווי לדו"ח. הסירוב של arxiv.org לפרסם דו"ח שאינו מופרך בעליל מעורר תמיהות. arxiv.org אינו אמור לפסול לפרסום דו"ח שאינו מופרך בעליל, שכן arxiv.org אינו מפרסם דברים לאחר ביקורת עמיתים אלא מפרסם טיוטות או מחקרים לעיון מוקדם. הדוח נעשה על ידי 6 חוקרים מכובדים, נעשה במעבדה בשוויץ לוגנו , המעבדה היא גוף נייטרלי שאינו בשליטת אף אחד מהמעורבים. הבדיקה במעבדה זו נעשתה על פי דרישת גוף אקדמי (לא זכור לי מיהו, אולי המכון המחקרי בשוודיה שהיה מעורב במחקר), זאת כדי לצמצם למינימום הטיה של המחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הדו"ח. הם מתקנים לא מעט מהבעיות בדו"ח הקודם. אולם שיטת המדידה די דומה. חיפוש מהיר לא העלה התייחסות לדו"ח מצד אנשים שמבינים בתחום אבל בתור מי שלא מבין, מפריעה לי העובדה שהם מתעלמים לחלוטין מכל הביקורת. הם לא כותבים אפילו "הניסוי הקודם היה לדעתנו מוצלח אבל נמתחה עליו ביקורת [הפניה], וכך אנחנו מתייחסים אליה". הם כותבים (תרגום חופשי שלי) "הבדיקה ממרץ 2013 [הפניה] הראתה עדות ברורה ליצירת חום שאותה אי אפשר להסביר בתהליך כימי בתוך המתקן". ההפניה היא למאמר שלהם ב־arXiv (כלומר: גם לאחר שנה וחצי המאמר לא הצליח לעבור ביקורת עמיתים בשום פרסום מדעי סביר. או לא ניסה). כזכור, הביקורת מתמקדת בטענה "עדות ברורה ליצירת חום". אם כך הם מציגים את העובדות, אז אחת מהשתיים: 1. הם מתעלמים בכוונה מעובדות 2. יש להם יכולת להתעלם מעובדות לא נוחות. שתי האפשרויות משליכות על מהימנותם כחוקרים. בכל מקרה תמיד אפשר לפרסם בvixra שמה שלא תגיד עליהם, לפחות הם יודעים מהו הערך הנכון של 0.99999.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קטן. הקטליט העיקרי הוא בכל זאת מימן, לא ליתיום. המימן אינו חופשי אלא כנראה נכלל בתרכובת שנקראת אלומיניום ליתיום הידריד ומימן מסופק לאבקת ניקל מתוך תרכובת זו. פרטים אמורים להיות איפה שהוא בדו''ח שנתתי לנק להורדתו. יש גם קצת ברזל בין החומרים המשתתפים בתהליך הגרעיני (לכאורה) ועוד חמרים בכמויות קטנות שלא הוזכרו או שאיני זוכרם. אין לחומרים הנ''ל חשיבות גדולה בתהליך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |