|
||||
|
||||
האיום הזה הוא מה שלא נשמע לי הגיוני: היא לא תעלה לארץ אם היא לא תקבל את הזריקה. אבל מה אחרי שלושה חודשים? אם היא לא תקבל את הזריקה היא תגורש מהארץ? איך מוסברת הפופולריות של הזריקה בארץ? ואולי נשים כן היו מעוניינות באמצעי מניעה ותנאי המחנה לא אפשרו שימוש נוח באמצעי מניעה אחרים? יש לי ניחוש קצת שונה: אולי הן לא היו מעוניינות לשמוע על תופעות הלוואי? הסכמה מלאה היא במקרים רבים הליך פקידותי פורמלי. בקשר לשאלתך: למיטב ידיעתי לסירוס כימי יש תופעות לוואי רציניות יותר. אבל אני לא מסכים אם טענתך לגבי היידוע. |
|
||||
|
||||
למה שלא יהיו מעוניינות לשמוע על תופעות הלוואי? לי ולך ברור שלא יגרשו אותן מהארץ. אבל למהגרת טרייה שיושבת מול נציג/ת המערכת הרבה יותר קשה להיות אסרטיבית מאשר לי ולך. ברור (או נניח) שזריקה פעם ברבעון יותר "נוחה" מטיפול יומי. מה שלא ברור הוא: האם שיקול הנוחות גובר על שיקולים אחרים כאן שנוגעים לזכויות החולה? האם שיקול הנוחות הוא של נותני הטיפול בלבד ובלי הסכמת המטופלים? האם שיקול הנוחות הזה מופעל גם על אוכלוסיות אחרות שלכאורה זקוקות ל"נוחות" כזו באופן זמני או קבוע? (למשל האם הזריקה מוצעת לסטודנטיות בתקופת בחינות? לאזרחיות העומדות בפני טיול בעולם השלישי? לתושבות מצפים בגליל? סתם דוגמא). |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת מתחילה לגלוש כאן למחוזות הקונספירציה. לעניות דעתי טיפול בגלולות נוח יותר לנותני הטיפול מאשר טיפול בזריקה (נותנים חבילה ושוכחים מזה. נותן הטיפול יכול להיות פחות מיומן). עד כמה יש הסכמה במקרים אחרים (יחסית להסכמה שיש או אין במקרים הללו)? |
|
||||
|
||||
לא טענתי לשום קונספירציה. אשמח אם תסביר לי מה קונספירטיבי בניסיון לשמור על חוק זכויות החולה. שוב, השאלה אם זה באמת ''יותר נוח'' או ''פחות נוח'' בעיניך היא השאלה הכי פחות חשובה כאן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |