 |
האזנתי בשימת לב לדבריו של בנימין נתניהו והוא חולק בחן אבירים, כבוד ממלכתי לשמעון פרס. בנימין ושמעון, בן רחל ובן לאה, השובב והרציני, הערמומי והתם, הצר והמודח, המוחרם והמהולל, המלך והנביא, כפתור ופרח. שניים אנשים וביניהם מתגולל אפוס לאומי שלם של התנגשות אדירים בין שני מחנות, בין שני זרמי מחשבה. שניים יריבים, שני זרים נאמנים המבקשים להוביל את עמם בדרכים שונות, והנה הן מצטלבות זו בזו שוב ושוב.
בדרך נרגשת דיבר בנימין אל שמעון. שח את קומתו לפרקים להעתיר עליו דברי חנופה כמו כדי לפייסו. ושמעון הזקן, פניו קפאו לרגע כאילו נבהל, ואחר כך נצצו עיניו ברקע דבריו של בנימין, ונדמה היה שמתפרש חיוך קטן ושב על עצמו בהשלמה, ובזו הפעם על הימים שהיו.
ברכות לשמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, איש גדול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש