|
||||
|
||||
אני אוהבת ספרים. הרצאות פרונטליות זו דרך נהדרת לגרום לי לעבוד1, אבל לא בהכרח ללמוד. והמחשבה העיקרית שלי, כשאני פוקדת אחת, היא "לא יכולת להעלות את זה לרשת? יכולתי לשמוע את זה בבית!" 1 בהרצאה האחרונה שהייתי בה עשיתי סקיצות למשחק שלם. |
|
||||
|
||||
האם כשאת הולכת להופעה חיה, את חושבת "לא יכולת להעלות את זה על דיסק? יכולתי לשמוע את זה בבית!"? |
|
||||
|
||||
זה תלוי באיכות הסולואים ושאר האילתורים של הלהקה. יש להקות שיותר טובות באולפן, ויש שההופעה שלהם מתעלה לגבהים מופלאים. באשר לאחרונות, אין תחליף (לדעתי) להופעה חיה, באשר לראשונות, חבל על הדשא. בצורה מסוימת זה נכון גם למרצים ומורים. כמובן שבמידה שהמרצה נותן פתח לאינטראקציה (לא תמיד אפשרי כשישי 200 תלמידים באולם, אבל לעיתים המתרגל ממלא את החסר), אין לזה תחליף בלמידה מספר. הייתי אפילו אומר שמרצה שמוותר על זה, מפספס חלק חשוב מהתועלת שהוא מביא לתלמיד. |
|
||||
|
||||
תלוי איפה אני יושבת. אם אני יושבת בשורה שניה או שלישית, זו חוויה מדרגה ראשונה שאף דיסק לא ישווה לה. אם אני יושבת על הדשא במרחק 150 מטר ויותר מהבמה, או בשורה רחוקה באמפי, עד כדי כך שצריך משקפות אופרה כדי להבחין מי זה מי מהמפזזים על הבמה, זה משתווה ל-mp3 באיכות מעפנה, ויכולתי כבר להשאר בבית. ואם זו הופעה מהסוג של דחוף-ודחוק, בהחלט עדיף שאני אשאר בבית. |
|
||||
|
||||
רק בשביל הדחוף ומשוך הייתי יוצא מהבית. |
|
||||
|
||||
האולם הגדול של שיעורי המבוא רוב האוניברסיטאות קטן הרבה יותר מאמפי קיסריה. ומאפשר לשאול שאלות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |