בתשובה לאמיר קורן, 18/03/02 18:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השווה, בבקשה, בין השכר הממוצע לחודש של יהודי הקו הירוק, המתנחלים והפלסטינים. השווה את מספרי ההרוגים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני מאז אוקטובר 2000 (בשבוע שעבר הייתה התוצאה 200:34). השווה את הריסת בתי משפחות המתאבדים ליחס של מדינת ישראל לברוך גולדשטיין, משפחתו וחבריו. השווה את צפיפות הדיור הממוצעת ברמאללה ובפסגות. אל תשכח להתחשב בכך שבחלק מהבתים ברמאללה צריך גם לשכן חיילים בסלון. השווה את עוצמת וכמות כלי הנשק שבידי שני הצדדים (טיפ: כמה רקטות קסאם צריך כדי להגיע לכוח אש של F-16?) בדוק מה קורה יותר בכל יום: ישראלי פוגש פלסטיני חמוש, או פלסטיני פוגש ישראלי חמוש? השווה את הזמן שנדרש להעביר פצוע פלסטיני לבי"ח בשכם לזמן שנדרש להעביר פצוע מתנחל להדסה. השווה את סיכויי השיקום של פצוע ישראלי לסיכויי השיקום של פצוע פלסטיני. אחרי כל ההשוואות האלה, שאל את עצמך האם מדיניות צה"ל בשטחים היא משהו חדש. האם היא מתרחשת רק בגלל האינתיפאדה (הראשונה? השניה?) או שמא היא ממשיכה מדיניות דומה מאוד שהותוותה מאז 1967. השווה את הדם החם של אביגדור ליברמן וחבורתו אחרי שנה וחצי של לוחמה לסבלנות הפלסטינית, שהובילה לפתיחת האינתיפאדה הראשונה אחרי 20 שנה של כיבוש, של שלילת זכויות, של הפקעת קרקעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היתה אחת כזו אז או ששני הצדדים היו נאורים וחזקים או ששני הצדדים היו חלשים צבאית, כלכלית וצמאי דם. דרך אגב אנחנו נמצאים במלחמה עם ערביי א"י על הקרקע בארץ הזו כבר 60 שנה. אני לא יודע למה אתה מנסה לחתור כשאתה מזכיר לי חלק מהתוצאות וההמשך הישיר של סיכסוך דמים זה, שהוא הכיבוש של האוכלוסייה העוינת לנו, קרי הערבים הפלסטינים. ואני גם סולד מהנסיון הנואל שלך לבקש ממני עוד ועוד סימפטיה והזדהות עם אותה האוכלוסיה שמגדלת ממנה רוצחים ועשתה זאת גם לפני 67, כפי שכבר הזכירו רבים וטובים ממני. אותי בניגוד אליך לא מעניין מי סובל יותר. אבל למען הסימטריה רק רציתי לאמר שאין אחת כזו. ואני שמח להיות בצד הכובש במקום בצד השני. משהו שהיה יכול להיות והיה קורה לולא צעדים שונים שעשינו בעברנו הקרוב לפלסטינאים. צעדים שכיום חלק מהישראלים בראייתם הצרה על ההווה, חושבים שצריך להתנצל עליהם ולהכות על חטא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ליתר דיוק, שתי בעיות. ראשית, הדיכוטומיה הזאת: 'נאורים וחזקים' מול 'חלשים וצמאי-דם'. מעבר להיותה הכללה גורפת, היא גם יוצאת מההנחה המעניינת שהתנהלות צה"ל בשטחים הייתה ועודנה 'נאורה'. המעניין הוא שהאלמנטים המעטים של נאורות שעוד נשארו בהתנהלותנו בקשר לשטחים הם נחלתו של הסססמול השנוא עליך כל-כך. אילו מנהיגי הימין האמיתי היו מבצעים את מדיניותם, גם שרידי הנאורות שנותרו לעם ישראל היו הולכים פייפן. שנית, דווקא האבחנה הזאת היא מרתקת, מכייון שאתה כן רואה שיש שני צדדים (ובכך אני מסכים אתך) שאחד מהם הוא עשיר, חזק צבאית, ובעל יותר ביקורת עצמית על מעשי אלימות, והשני הוא עני, חלש צבאית, ובעל פחות ביקורת עצמית על מעשי אלימות, אבל אינך רואה קשר בין הנתונים. אינך רואה קשר בין ייאוש הנוצר מדיכוי כלכלי וצבאי לבין המוטיבציה והנכונות לבצע פעולות בלתי מוסריות כדי לחסל דיכוי זה. אינך מבין שקל מאוד להיות מוסרי ולהימנע מאלימות כאשר הכוח הכלכלי והרשמי מצוי בידייך, וכאשר אתה מרוצה מהמצב הקיים. תחושתי היא שאתה, דווקא בשל מחויבותך החזקה למדינה ולקבוצה שלך, היית הראשון לתמוך באלימות אם היית, אכן, בצד הכבוש. אינני זוכר איזה פוליטיקאי אמר שאילו היה פלסטינאי היה מצטרף לאחד מארגוני הטרור. התנפלו עליו, אבל לדעתי האמירה שלו נכונה מאוד: הייאוש הוא הדוחף את הפלסטינים לטרור. הייאוש ממצבם הכלכלי ומהחדירה התמידית לחייהם. העוני והחולשה רלבנטיים למשוואה הזאת. אם הצד החזק שוכח את זה, הוא כבר לא יכול לקרוא לעצמו 'נאור'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שוודאי! ...שאין קשר בין השניים. החברה הערבית כיום בא"י אינה בעלת דפוסי התנהגות כל כך שונים מלפני 67 ובוודאי שלא לפני 48. כנופיות הערבים הפלסטינאים היו גם אז, ולא לחמו בתור צבא מסודר. טבח ורצח יהודים על ידי ערבים באופן לא מסודר וספורדי התרחש גם אז, ולא רק לאחר הכיבוש. ודיעות לוחמניות ששלטו ברחוב הערבי דאז, בנוגע לאי התפשרות מוחלטת כמעט, על שאלת זכותם של היהודים להתיישב בפלסטינה, היו קיימות עוד בשנות ה 30. אז מה שנותר לי הוא לא להבין איך *אתה* לא רואה שאין קשר בסימטריה הזו. אנחנו שונים, ולא משום המלחמה בינינו. אלא המלחמה נוצרה משום השוני (אם היתה סימטריה, אדרבה מדוע להילחם, הרי היינו דומים כל כך) מדינות או אזורים בעולם השלישי באפריקה היו נשארים בפער כלכלי צבאי ומוסרי לעומת המערב גם לולא המערב היה מגיע לשם. דוגמא פער בתחום הצבאי- לפני מאתיים שנה האפריקאים זרקו חניתות והיו נחותים מול רובי החלמיש. והיום הם יורים בקלצ'ניקוב ונחותים בפני המשוריינים והמטוסים. וזאת גם בדרום אפריקה שבה הלבנים נישלו שחורים מאדמותיהם וגם במקומות אחרים שהלבנים "שכחו" לנצל ולשדוד את השחורים. דוגמא נוספת לפערים- ישנם שבטים שהאדם הלבן הגיע אליהם רק לאחרונה והם משתמשים בנשק פרימיטבי מעץ ומתכת. ומערכת הערכים שלהם גם היא נחותה משלנו (לפחות בתרבות שלנו) מכיוון שהם אוכלים את אויביהם ומסוגלים להרוג אדם על ענייני זוטות. עכשיו תגיד לי. האם הבריטים או הצרפתים או האמריקנים אחראים לאי הסימטריה בינם ובין שבטים ומדינות עולם שלישי אלו? (ותתיחס גם לתרבויות קטנות שהאדם הלבן לא הגיע אליהם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון מתרחב לוויכוח על קולוניאליזם והעולם השלישי, על ברבריות וקידמה. יופי. כבר התחילה להימאס עלי ביצת הסכסוך הספציפי שלנו. אתחיל בבדיחה. מיסיונר נוצרי בשבט קניבלים סיפר יום אחד למארחיו שבמלחמת העולם השניה נהרגו מיליוני בני אדם בחמש שנים בלבד. "מה??" השתומם הקניבל, "איך הספקתם לאכול את כולם?" "בעולם המערבי," הסביר לו המיסיונר בחדווה, "איננו נוהגים לאכול את אויבנו." "באמת?" השיב הקניבל, "להרוג בני אדם לא כדי לאכול אותם? איזו ברבריות!" ובמלים אחרות: מי אתה שתגיד מהי ברבריות. מהו ניצול. נקודה אחרת: סיפור הקולוניאליזם המערבי נגמר, ברוב העולם, באחת משתי צורות: הראשונה הייתה נפוצה במאה ה- 19: המתיישבים היו חזקים מאוד ומאוד לא-מוסריים כלפי הילדים. הם טבחו בילידים, גרשו אותם והשתלטן על אדמתם. בסוף, כשלא נותר כמעט שריד מהתרבות המקומית, הם התחרטו וקיבלו אותם ילידים שנשארו בחיים כאזרחים שווי-זכויות במדינה שנוצרה. כך זה קרה בארה"ב, עם האינדיאנים, ובאוסטרליה עם האבוריג'ינים. השניה היא זו שנפוצה יותר במאה ה- 20. בגרסה הזו מסולקים המתיישבים המערביים בהתקוממות אלימה של המקומיים, אשר לבמשך תקופה ארוכה מממרים את חיי הפולשים עד שהם עוזבים. כך בהודו, בדרום=מזרח-אסיה, ברוב אפריקה. שני המקרים היחידים שהם סכסוך קולוניאלי מסוג זה הגיע לפתרון שונה מאלו שהצגתי הם המקרה המקומי שלנו, והמקרה של דרום אפריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המקרה המקומי שלנו" הגיע לפתרון, ואני לא ידעתי?! אנא, ספר לי מהו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שתתיחס לנקודה הזאת. קרי מהו צדק מוחלט והאם יש מוסר מוחלט. ובכן לצורך העניין תתיחס אל המוסר והצדק בתגובתי כאל מוסר מערבי צדק בתרבות המערבית וכו. בכל אופן זה אינו מוריד אלא אף מעלה בטיעוניי וזאת מכיוון שבמקרה שבו יש מוסר אבסולוטי, אזי ישנו פער ואי סימטריה בינינו. ובמקרה שבו אין מוסר אבסולוטי אזי הפער בינינו לבין הפלסטינים במוסר ובצדק אפילו גדל! אבל כל זה לא משנה בכלל, כי דיברתי על מוסר תרבות המערב. וכאשר מדובר במוסר מערבי. שכמובן על פי אמות מידותיו אנו הערבים וכל מדינות העולם כיום נשפטים. אזי הם לפי אמות מידה אלו נחשבים כנחותים. (אם מדובר כמובן בברברים צמאי דם, אוכלי אדם, תולי משת"פים בכיכרות וכל שאר הקשקושים), ואנחנו הנאורים(אם מדובר כמובן ברודפי שלום, שקט, ואכיפת יתר בנוגע למוסר וזכויות בסיס אפילו כשמדובר בחיות מעבדה). כך שהטיעון שלי עומד בעינו. ישנו פער ואי סימטריה בין שתי החברות בסיכסוך. ועל פי פער זה אנו אכן יכולים להיחשב כנאורים יותר. _______________ בעניין הנקודה האחרת שציינת על סוף הקולוניאליזם.... בחייך, האינדיאנים והאבוריג'ינים בשתי היבשות העצומות הללו הם צל עלוב וחלש למה שהיו או יהיו אי פעם, והניחוש שלי למרות שהוא לא מבוסס שהם ימשיכו לדעוך, להידחק ולהיעלם בעתיד. וגם שווי זכויות הם לא ממש. טוב לפחות רשמית הם כן. אבל דיכוי ניצול ועוני מחפיר הוא עדיין מנת חלקם. בגרסה השנייה המצב יותר מלבב לילידים. כולל בדרום אפריקה כן. ששם זה לא מקרה יוצא דופן כל כך. כיום הלבנים במגמת נטישה והודים ואפריקאים ילידי מערב במגמת כניסה והשתלטות (השחורים הילידים כנראה שתמיד ישארו למטה). כך שאם ישנם רק שתי הקטגוריות שהזכרת הייתי דוחף את דרום אפריקה לקטגוריית המתיישבים המסולקים, שבה ישנה הגירת יחידים והתיישבות בודדים למסחר, משאבים, מסיונריות וגו'. והגירה זאת אינה מספקת בכדי להכניע את האוכלוסייה המקומית ולדכאה למשך זמן (הודו סין אפריקה וכולי). ואת ישראל לקטגוריית המתיישבים המטמיעים, שבה ההגירה חזקה ומתמשכת על גבי עשרות שנים באופן כזה שמכניע את האולוכסיה המקומית והופך אותה לתרבות שבנחלת העבר (ארה"ב, קנדה, חלקים ממרכז ודרום אמריקה, אוסטרליה, קרתגו וכולי) . למרות שאין שחור ולבן כמובן, ובישראל ישנם גם ילידים יהודים וגם מהגרים ערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מת לדעת מאיפה אתה מביא את המספרים הללו. על פי רויטרס, נכון ל-14 לחודש, נהרגו באינתיפאדה (כלומר, מספטמבר 2000) 1039 פלסטינים ו-344 ישראלים. שזה בערך 1:3, לעומת ה-1:5 שאתה מציג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מי שנהרגים ב"תאונות עבודה" ומי שמוצאים להורג באשמת שיתוף-פעולה נכללים במספרים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקרה מעניין וייצוגי בעניין המתאבדים (מי שזוכר, רשאי לתקנני כמובן): במלאת שנה למתקפת הטרור, ביקשו ארגוני שמאל ישראלים לפרסם מודעת אבל משותפת להם ולאירגונים "תומכי דו-קיום" פלשתינאים, מודעה שתופיע בעיתוני שני הצדדים. במודעה אמורים היו להופיע שמות כל קורבנות המתקפה, ישראלים ופלשתינאים, אך העניין נפל. מדוע? משום שהפלשתינאים התנגדו בכל תוקף למניית שמם של בנימין וטליה כהנא בין הקורבנות. למותר לציין שלישראלים לא היתה התנגדות שהמודעה תכלול גם את שמות מתאבדי התופת כקורבנות. מה זה מוכיח? כלום. אין זו אלא אנקדוטה אינדיקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוטעיתי בנוגי למספרים. אבל גם 3:1 (בהתחבש בזה שאוכלוסיית ישראל גדולה יותר) זו לא ממש סימטריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לך פחות אבידות מהיריב, אתה במצב טוב, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה חלק מדיון על 'למה הפסטינים כאלה רצחניים וחסרי מוסר ואנחנו צדיקים גדולים'. במשחק המוסרי, למרבה ההפתעה, אתה מקבל נקודות ככל שאתה הורג *פחות* אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי קצת פשטני, "משחק המוסר" הזה שלך. לא חשוב יותר איך האנשים מתו, ולא סתם המספרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסי שחיקה של 1:3 הם נפוצים מאוד כאשר צד אחד תוקף וצד אחד מתגונן. לפחות זה מה שמלמדים בבה"ד 1. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |