|
||||
|
||||
עוד דוגמא נפלאה. קהל הבוחרים היה אמור לדעת שיש עתיד בכלל, ויאיר-ארבע-אבות-לפיד בפרט יעשו מה שבה להם, וקהל הבוחרים יכל היה לא לבחור ביש עתיד, ובכל זאת בחר ביש עתיד, ויכול רק להאשים את עצמו בכך. |
|
||||
|
||||
לחלק מקהל הבוחרים יש יותר סבלנות ואורך רוח מאשר לגזור את דינו הפוליטי של מישהו אחרי חודש וחצי, בייחוד של מי שהראה שהוא קצת טירון כשנתן למנוסים ממנו לדחוק אותו לפינה הבלתי אפשרית של שר אוצר. הקהל ממתין בשקט ויעשה את שיקוליו ושקלוליו בתום הקדנציה. |
|
||||
|
||||
(חודש וחצי?) לקהל הבוחרים יכולה להיות כמה סבלנות ואורך רוח שהוא רוצה, מה שהוא לא יכול לעשות זה להאשים מישהו אחר מלבדו אם הנבחרים שלו נוהגים בדיוק כמו שאפשר לצפות היה שינהגו1. 1 ובמקרה של מועמדים בלי שום מוניטין2, כל התנהגות עתידית3 נכנסת תחת ההגדרה הזאת. 2 מוניטין פוליטי, לא מוניטין כדוגמנים או שחיינים או מתאבקים. 3 טוב, לא "כל", במידה ולפיד יגלה תרופה לסרטן קהל הבוחרים שלו יכול להרשות לעצמו להרגיש מופתע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |