|
לפני הרבה שנים, בפסטיבל שאנטי-רוחני ישראלי בו ביקרתי, עלה בחור בריטי על הבמה ונשא נאום נרגש בו ביקש מהקהל הישראלי לגשת לדוכן ולתרום לו כסף. "מטרת הכסף" כך אמר "היא עדיין סודית ואסור לחשוף אותה. אבל אני מבטיח לכם שזה משהו גדול, ובשנת 2000 כולכם תשמעו על זה. ותדעו שעזרתם לי להפוך את העולם למקום טוב יותר. עולם בלי ...<מלחמות או רעב, אני לא זוכר בדיוק את חזון האוטופיה שהבחור הבטיח". עברו שנים וגם שנת 2000 חלפה ביעף. למותר לציין שאף אחד לא שמע על נער הפרחים עם המבטא הבריטי המשובח. אבל אני מאוד מקווה שהוא לא הצליח לקושש ולו שקל בודד מהנוער הישראלי בפסטיבל ובכלל.
והערה נוספת - יוצא להתעסק קצת עם תקציבים של עמותות ישראליות. ושמתי לב שלמרות שבני מיעוטים צורכים מתקציב העמותות יותר מחלקם באוכלוסיה הם תורמים אך ורק לעמותות המטפלות רק במגזר שלהם. זה אמנם לא מספיק למדגם, אבל נראה לי שהחוקרים מצביעים על סימפטום ולא על הבעיה - שהיא אולי חוסר תחושת שייכות, או הרגשת רדיפה.
|
|