![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני ציינתי את הבעייה. הפתרון הוא לא שכולם יהיו מרוצים, אלא למשל לשים מוזיקה שרק חלק אוהבים, וחלק ימצאו אדם או שניים לדבר איתם ויהיו מרוצים. אז מה יש להתלונן? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה יש להתלונן? שהמוזיקה שחלק אוהבים מושמעת בעוצמה כל כך גבוהה שהאחרים לא ממש יכולים לנהל שיחה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש בזה משהו, אני רק רוצה לומר שעד רמה מסוימת, הזוג הוא אחראי יותר מהדי-ג'יי, כי הוא א. בחר אותו ב. רשאי לתת לו הוראות גם תוך כדי האירוע ו-ג. הוא אחראי גם לסידור המקומות באירוע. חלק מהשיקולים שלנו באותו אירוע, היה להשיג הפרדה דציבלית מספיקה שתאפשר למעונינים בכך מקומות שמאפשרים שיחה גם בעוד אחייניהם מפזזים ברחבה. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |