 |
ההגיון אומר שמדברים במספרים ולא בנדמה לי.
לדוגמא: במידה ונוותר על ההעלאה במע"מ, ייגרעו מהתקציב 4 מיליארד שקלים. מה שיעלה את הגירעון ל- 4.85% במקום 4.65%.
בעקבות זה נראה לנו שיורידו לנו את דירוג האשראי מ- A+ ל- A, בטווח של X חודשים.
בעקבות הורדת הדירוג יש מצב שהריבית על החוב תעלה ב- X אחוזים. לדוגמא 30%.
כיום אנחנו משלמים ריבית שנתית של 4.5% על חוב של 660 מיליארד שקלים - קרי בערך 30 מיליארד שקלים בשנה.
במידה והריבית על החוב תעלה עד שנת 2014 ב- 30%, לריבית של 6%, נשלם 10 מליארד שקלים נוספים.
תוצאה: במידה ולא נעלה את המע"מ, קופת המדינה תתכווץ ב- 14 מיליארד שקלים עד סוף שנת 2014.
ועכשיו מישהו צריך להחליט אם זה שווה את זה או לא, והאם תוך שנה וחצי ניתן להביא את המשק למצב גרעוני פחות.
במידה ויש תוכנית לשינוי כלכלי תוך שנה וחצי, יכול להיות שבסוף השנה וחצי האלה הדירוג יעלה מחדש ל- A+, והריבית תרד בחזרה לרמה הקודמת.
זו כמובן דוגמא. לי לא ברור מאיפה הקביעה שאנחנו משלמים ריבית בין הגבוהות בעולם. מהסתכלות לא עמוקה נראה לי דווקא שאנחנו מאוד קרובים לממוצע.
מעבר לזה, ברגע שיש מספרים, יותר קל להתייחס לטענות. אפשר לדוגמא להגיד... למדינות X, Y, Z הורידו את דירוג האשראי מ- A+ ל- A, או מ- A ל- BBB. בעקבות זה לשתיים מהן העלו את הריבית ב- N, ולשלוש לא העלו את הריבית כלל. אולי גם לנו לא יעלו את הריבית? אולי העלאת הריבית מסתכמת רק בכמה מאות מליוני שקלים ששווה לספוג?
לי מאוד קשה עם השיח הקיים, שלא מדבר על האלטרנטיבות. במידה ויש רק אלטרנטיבה אחת, במקרה הזה של בנק ישראל ושל האוצר, אין בעצם דיון.
ההפחדה של יוון בכלל שערורייתית, כולל הדיבורים על קריסת המשק. תנאי הפתיחה בינינו לבין יוון של טרום הקריסה כל כך שונים. לדוגמא, עד שהתחילה הקריסה ביוון עברו 5 שנים שלמות של יחס חוב-תוצר של מעל 100%. 5 שנים שלמות. החוב של יוון עמד על מעל 300 מיליארד יורו. ויש עוד הרבה.
גם הסתכלות על מה שקרה באיטליה ובפורטוגל מעלה שאלות דומות.
הדרך היחידה להתמודד עם פופוליזם של הפחדות הוא לעשות דיון כלכלי פרופר, אבל כאן מגיעה בעיית חוסר התקשורת.
התקשורת בארץ מתעסקת בפוליטיקה ובצהוב, ולא מסוגלת לעשות דיון כלכלי אמיתי.
בכל שבוע יהיו עשרה טורים של עשרה כלכלנים, שחוזרים על אותם הדברים, אבל בעיקר מדברים עם עצמם.
וכשכבר יבוא שר האוצר להתראיין? המראיין הפוליטי ישאל את כל השאלות - על ביבי, על בנט, על עיני, על ההבטחות שהופרו, על הויתור על תיק החוץ. אלף דברים משעממים ולא רלוונטיים. בצד ישב כתב כלכלי "חמוד סבר", שרק מעריץ את לפיד על עצם הניסיון, ולא ישאל שום דבר. או אולי יזרוק איזה עצם.
זה לא רציני.
יש עוד משהו אחד ששר האוצר חוזר עליו בכל הזדמנות. מדובר ברשת החברתית. אנחנו לא ניתן לאף אחד לרעוב ללחם.
מהסתכלות שלי על הצעת התקציב, לא ברור לי על מה הוא מדבר.
הרי ברור שהוספת מיסים תפגע בחלק מהציבור פגיעה קשה. או כפי שאמר שר האוצר לפני שנבחר (בנאום הפצצה):
"ואז לבוא למעמד הביניים הישראלי ולהגיד שאתם שוב רוצים להעלות לו בינואר את המיסים. מאיפה הוא אמור לשלם את זה? מהאוברדראפט? מהמשכנתא? מהחובות?".
לחלק מאיתנו אין זמן, וגם ככה אנחנו חיים מהלוואה להלוואה ומחוב לחוב. לחלק מהחלק הזה להוציא עכשיו בין 8000-15000 שקל בשנה וחצי זו הוצאה גדולה.
אז איפה אותה רשת שהוא מדבר עליה? אולי לדוגמא להקפיא הליכים של הוצאה לפועל? לדרוש מהבנקים לוותר על חלק מחובות הנישומים הקטנים יותר? שגם הבנקים ישתתפו בהפסדים.
אבל אף אחד אפילו לא שואל.
אם אתם שואלים את דעתי - לאף אחד לא באמת אכפת. אנשי התקשורת, בדיוק כמו פוליטיקאים, מרוויחים יפה מאוד, ולא דואגים איך הם יגמרו את החודש. ובמידה ובכל זאת הם רוצים לשאול שאלות קשות, הם לא יגיעו לכורסת המראיין הראשי. ההפיכה שלהם לרודפי פוליטיקיה, רפש ופרסום נעשית במשך שנים, תוך כדי הרבה "דוגמא אישית" מהסובבים אותם.
לסיכום - שלושה דברים לשיחה הבאה עם שר האוצר לפיד, שמשום מה אני לא מוצא בשום ראיון עד היום:
1. איך הגענו למצב הזה?
לא לקבל את ההתחמקות של אני לא בודק את קודמי. חשוב לבדוק - וחשוב עוד יותר לתת תשובות ברורות לציבור.
2. להכנס לפרטים. קריסה אמרת? יוון, איטליה?
מה קרה ביוון ואיטליה? האם אנחנו קרובים לזה? מה האלטרנטיבות לקיצוץ? האם אפשר היה לוותר על חלק ממנו?
3. איפה רשת הביטחון? איך "יחזור הכסף" לאותם אנשים שמפסידים אותו מחר בבוקר? באיזו צורה המשק מתכונן לירידה הצפויה בצריכה, ואיך אנחנו מתכוונים להתמודד עם הסכנה במיתון?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש