 |
2. בעשור האחרון היו רמטכ"לים, שרי ביטחון, שרי פנים, שרי שיכון, שרי תקשורת, נשיא, ראשי ערים לרוב, ועוד ועוד "מזרחיים"1 במוסדות המדינה הבכירים ביותר. עד מתי תימשך הבכיינות הקיפוחית הזאת. הדרישה ל[עפ"י שיעורם באוכלוסיה] היא מופרכת מיסודה, כאילו אנחנו באיזה מעבדה מנותקת וחייבים להגיע לשיווי משקל.
ואגב, במכתב יש מעט מאד טענות עובדתיות, והרבה מלל נעלב ומתקרבן. "אנו מוותרים על התביעה שלנו לפיצוי רגשי", "שאנו המזרחים לא מיוצגים במוסדות", "אנו רק רוצים לקום מתוך העלבון וההתרסה". מי אמר 1978? רק היה חסר שהוא לא אמר "גלגל"צ מחרימים אותנו ולא נותנים לנו להופיע בקיסריה", זה היה משתלב היטב בשאר המאמר.
1 עצם החלוקה הזאת היום היא כבר אנכרוניסטית. אני, למשל, יש לי מזה וגם מזה. כמובן שהיא לא סתם אנכרוניסטית, היא בדיוק מקיימת את השיח ששומר את הקיפוח כקרדום לחפור בו, או כמזור לשאר בעיות פסיכולוגיות/פוליטיות/כלכליות שקטונתי מלהבינן/לפענחן/לתקנן, בהתאמה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש