 |
אני חושב, שאדם ייתן מזמנו הפנוי, זמן יקר שיכול היה להשקיע בעבודה או בחיי משפחה או בכל דבר אחר, וילך לעמוד במחסום שעל מנת לראות, להביע מחאה, ודרך כך גם לתרום לכך שחיילים לא ישפילו אזרחים מתוקף הסמכות או המעמד שהעניקה להם המדינה, זה דבר ראוי מאין כמוהו. להימנות בין נשות ווטש ולפעול את הפעולה המתוארת- זה דבר נאצל. הנה בסוף השבוע התפרסם אותו מקרה שבו הרשיע בית המשפט חייל שנכנס לחנות, ממילא כשהוא מצוייד בנשק ובמדים, שיגר איזה משפט למוכר ויצא עם מצרכים קלים מבלי לשלם עליהם. בית המשפט קבע- מדובר בעבירה גם אם אותו רוכל נתן הסכמה למחול על התשלום, שכן הסיטואציה מציגה יחסי כוח מעצם המעמד. שמחתי.
אם אני מפרש נכון, ואולי אינני מפרש נכון, כאשר טבע ישעיהו לייבוביץ' את הביטוי הקשה- יודו נאצים, ביקש להתריע מן הסינתיזה. שלא להפוך את הלאומיות לעניין דתי. ואת דבריו הסביר על פי יחס הסינתיזה השמאלית. היחס בין לאומיות דתית לבין דת, הוא כמו היחס בין נציונל סוציאליזם לסוציאליזם. בשום מקום לא כפר בלאומיות, ומצד הדת ביקש להטעים שעניינה של היהדות נוגע לממד הקולקטיבי, משמע שאין מדובר באלוהים אישי אלא בממלכת כהנים כביכול. בכך הביע את האידיאל הדתי שלו, שאותו הביע עוד בשנות החמישים בקריאתו לבסס את חוק המדינה על חוק ההלכה, לכונן סינתיזה הפוכה כלשהי, כלומר שלא להכפיף את הדת ללאומיות, קרי איזבל שממנה את הנביאים, אלא את הלאומיות לדת. על יסוד האידיאל הזה, אמר שהוא מסופק אם בכלל קיים עם יהודי, כי יהודיות בהגדרתו היא שמירת המצוות, ורוב הציבור אינו שומר את המצוות.
השמאל החדש, או השמאל הרדיקלי הישראלי אשר נשען על חוגי השמאל הרדיקלי באירופה אשר חברו לפעול בשנות השבעים והשמונים עם אש"ף, אימץ את אמירותיו של ישעיהו לצורך הבנייה מושגית פוליטית חדשה. דיסקורציה שאין לה יומרה "אמת אובייקטיבית" אלא כולה השתתפות מודעת במאבק פוליטי, במקרה זה - המאבק הפלסטיני, באמצעות הטיית המושגים. כך אנו מוצאים את הנוסחא האש"פית- ציונות = גזענות, מגן דוד = לצלב קרס, והלאה מזה ביטויים כמו אפרטהייד, יודו נאצים, קלגסים, אין עם יהודי, והיום ביטוי חדש - פגאנים, כולם ביטויים שאין להם עניין לפענח את המציאות אלא להבנות אותה מחדש בכפוף למטרות פוליטיות ספציפיות. הנה למשל יוצאים ריבואות בני אדם אל הרחובות להפגין על יוקר המחייה, ולדעתי אין זה בלתי ראוי לצאת לרחובות במחאה על יוקר המחייה, ומה הם צועקים, אותם אשר לובשים מותגים וחובשים את בתי קפה והקניונים- צדק חברתי. גם זו הבנייה מושגית שנועדה לסלף, אבל היא איננה הבנייה מושגית נאלחת, כי אין שום דבר נאלח, כמו השמאלנים.
העובדה שהביטוי שמאלני הפך בישראל לסוג של קללה, היא עדות המלך למה שאנשים מרגישים באופן אינטואיטיבי גם אם אינם יודעים להסביר זאת. צר לי על אנשי השמאל המתון שעומדים נבוכים למול ההסלמה, אותם שעניינם הוא תיקון המציאות, נאמנות לערכים, השמאל הערכי והיפה שאינם "חסידים שוטים". הם, אם נניח יהגרו מכאן, ואם כוחם של הערכים שהם/ אתם מייצגים יתפוגגו בתוך החברה- יכאב הלב. זו תהיה טרגדיה. אבל לגבי השמאל החדש, אני חושב שזוהי חובה ערכית של כל אדם ישר, ולאו דווקא בגלל האינטרס הפוליטי כמו בגלל האינטרס הערכי, להוקיע אותו. הם טרוריסטים. הם אינם שונים מנוער הגבעות. שואל איציק האם הייתי רוצה שילך. אני אשמח! אני משתוקק לכך. שיסתובב בין הזונות של רמאללה. שם, כך לדעתי, מקומו. מבחינה מושגית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש