בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/04/13 22:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע עולה בדעתך לתקוף את ליבוביץ' דווקא באמצעות שלוש עשרה המידות? וכי חסרים במקרא עצמו ביטויים המתארים את השגחתו של האל על העולם, את התערבותו בטבע ובהיסטוריה ואת קיומם של שכר ועונש? הנה כבר הדיבר השני בעשרת הדברות מציין תכונות "פוזיטיביות" לכאורה: "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי." (שמות כ' 4-5)? אתה מניח שליבוביץ' והוגים במסורת היהודית לדורותיה לא קראו תנ"ך? התעלמו מן המפורש? הדרך המתודית שבחרת לא בדיוק מובילה למשהו. אתה מדלג מציטוט חלקי ומנותק מהקשר אל משנהו, כדי שהאידאה פיקס על היעדר התוכן של אמונת ליבוביץ' יקבל איזשהו גיבוי. לוויכוח עם המתודה הזאת שלך ממש אין תוחלת, כל מה שאני יכול זה רק לשוב לטיעון העיקרי אולי במילים אחרות. לגופו של עניין (לא שאני מזכיר זאת פעם ראשונה) - אתה מתעלם (בכוונה תחילה?) מן האופי הא-מיתולוגי של האל האחד. האל איננו דמות, פרסונה. נכון שמתפללים אליו, כורעים ומשתחווים, אבל לא במובן שיש לו קיום שאנחנו יכולים לתאר במונחים אנושיים. כל מה שניתן לומר על "אישיותו" - זה שאין לנו מושג קלוש, ולא יכול להיות. "לא יראני האדם וחי". העולם הוא פרי בריאתו, אבל הדימוי שלו כבעל מלאכה שעשה את העולם בא רק מתוך קוצר היכולת האנושית להכיל בלשון את מהותו. המאמין על פי ליבוביץ' - גם כאשר הוא מאמין בשכר ועונש, איננו מקיים מצוות מתוך צפייה לגמול, ובוודאי לא מתוך בחינה אמפירית של התממשות האמונה בפועל. איך תסביר את הנכונות למסור את הנפש על האמונה - של עשרת הרוגי מלכות למשל, את האתוס והמיתוס של ר' אמנון ממגנצא (שחיבר על פי האגדה את "נתנה תוקף"), ובכלל את הנכונות למות על קידוש השם? הרי על פי שיטת הגמול (שאימצת אותה כמאפיין אישיותי של האל) המוות על קידוש השם הוא פרדוקס אמוני: הוכחה לכאורה שאין גמול אמתי. האמונה על פי ליבוביץ' איננה משהו שיש לו אחיזה כנתון אובייקטיבי בעולם, שבו מבקש האדם להיאחז או מוותר עליו, אלא זה משהו שכולו בתחום הסובייקטיבי, מה שהוא מטיל על עצמו. בתוך היחס הבינארי אני - אלוהים - מה שהאדם יודע בפועל ועליו יש לו שליטה הוא ייחסו שלו אל ה"זולת" הנשגב הזה. האל "שומע תפילה" אבל אין למאמין שום מושג מה אופייה של תגובת האל, או אם היא קיימת בכלל. העולם לגבי המאמין הוא עולמו של אלוהים, אבל מה זה אומר? האם ניתן ללמוד משהו מן העולם על אלוהים? לא, במפורש, טוען ליבוביץ' (ולא רק הוא). בניגוד לכל דימוי שמתחום המציאות (וכל דימוי הוא בתחומי הפרספציה) כל מה שמייחסים לאל כגון בריאה, השגחה, הנהגה הן מטאפורות שמנסות לתת ביטוי למה שאיננו בתחום השפה האנושית. מידותיו של האל, כפי שהזכרתי כבר קודם, וגם תיאור מעשיו בעולם - כפי שהם באים לידי ביטוי בתנ"ך ובכתבים העתיקים הם מופתים להתנהגות המאמין, שמתרגם אותם לחיים של תורה ומצוות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לגבי הפרדוקס האמוני שכה מטריד אותך במוות על קידוש השם, הפתרון הכי פשוט שלו (בטח יש גם אחרים) הוא האמונה בקיום העולם הבא, שבו מקבל האדם את גמולו על מעשיו הטובים. לא שזה סותר את מה שאמרת על ליבוביץ והתנגדותו הידועה לאמונה מתוך ציפיה לגמול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן ויש כאן אי הבנה. איני תוקף את ליבוביץ באמצעות שלוש עשרה המידות. אני מודה שהידע שלי ברמב"ם וגדולי ישראל אחרים קלוש, וכל מה שאני אומר נוגע למה ששמעתי מפי ליבוביץ בספר אחד שקראתי "על עולם ומלואו" שמצוי בביתי באותה הרצאה ששמעתי מפיו עליה ספרתי, ובהמון ראיונות ודברים שהופיעו בתקשורת כולל בסרט בערוץ 8. אם גישתו של ליבוביץ מייצגת זרם ביהדות אני תוקף את הגישה הזאת שבעיני היא "גישת ליבוביץ" בגלל הסיבות שמניתי. ואמרתי על הגישה הזאת שני דברים. הדבר הראשון הוא שהיא לא הגיונית וריקה מתוכן כפי שאסביר (שוב) להלן, ושהיא אינה מייצגת את היהודי המאמין המצוי שבפרוש מקיים מצוות בגלל שהוא מאמין שיש גמול על מעשים אלה בעולם הזה ובעולם הבא. למה אמרתי שהגישה הזאת אינה הגיונית וריקה מתוכן ? הסברתי זאת במאמר וגם בתגובה 614222 שם הוספתי הבט נוסף שחשבתי עליו בשומעי את הראיון עם ליבוביץ וכשר באינטרנט. ליבוביץ אומר: היהודי המאמין לוקח על עצמו עול מצוות. מדוע ? אם תאמר שזו שאלה טפשית תסתור את ליבוביץ שאמר לי ולקהל שומעים גדול בפרוש שזו שאלה טובה. התשובה הכי טובה ששמעתי ממנו היא שהיהודי בלוקחו על עצמו עול מצוות יוצר קשר חד צדדי עם אלוהים וזו הדרך היחידה שבה הוא יכול ליצור קשר כזה. אבל הגישה הזאת אומרת שאין אנו יודעים דבר על אלוהים. למה שמישהו ירצה ליצור קשר עם משהו "ריק" ? זה לא הגיוני וריק מתוכן. מישהו סיפר (או בסרט או בכתבה בערוץ 2) שליבוביץ אמר ש"סיפורים זה לילדים" והוא גם אמר בפרוש (בסרט) שסיפור בריאת העולם בספר בראשית אינו בכלל סיפור על אירוע. אבל ליבוביץ בעצמו גם היה ילד ואני בטוח ש"אלוהים" הראשון שהוא נחשף אליו היה אותו אלוהים "מיתולוגי" מהסיפורים. לכן כשאמרתי באותה תגובה שליבוביץ משטה בנו אולי הייתי צריך להוסיף שאולי פסיכולוגית הוא משטה גם בעצמו. כי ללא הבסיס ה"מיתולוגי" הזה אין לו שום דבר, מלבד ריקנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האל שאין אפשרות לדעת עליו דבר - מלבד על העולם שהוא "בריאתו", איננו "ריק מתוכן". זאוס, בעל, מורדוך, זרטוסטרא, הם מלאי תוכן ואישיות. אז מה אתה אומר שאלוהים של האמונה היהודית הוא מין אליל כזה "מלא תוכן", שליבוביץ' פשוט מעדיף להתעלם ממנו? אתה ממש לא מייצג את האמונה הפשוטה של המאמין היהודי, שהיא בהחלט לא פשוטה ובוודאי לא פשטנית, ובוודאי שאיננה סותרת במהות את גישתו של ליבוביץ'. ואגב, הוגה יהודי חשוב אחר, מרטין בובר, הגדיר את עמדתו של המאמין מול האלוהות כזיקה אל הסוד, אל הפלא. האל הוא אניגמטי - חסר הגדרה ולכן מופלא. ליבוביץ' לא צריך להסביר לך מדוע נוטל אדם על עצמו עול תורה ומצוות. רק לפי היגיון תועלתני הכרעותיו של אדם הם סוג של הנהלת חשבונות שבהם הכול נמדד על פי רווח והפסד. ההכרעה האמונית היא הכרעה ערכית, שעל פי הגדרתה איננה כפופה לצורך (כדאי, אגב, להתייחס להגדרות שנתן ליבוביץ' למושג "ערך"). הסיבות מדוע הופך אדם מאמין הן מגוונות ורבות: גינאולוגיה, השפעת הסביבה, סיבות פסיכולוגיות, רצון לחיות "חיים של אמת" ועוד כמה, אני מניח. בשורה האחרונה מדובר בהכרעתו האישית, והיא הנותנת על פי ליבוביץ'. לא צפייה לגמול, ולא פחד מעונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שליבוביץ לא צריך להסביר, אבל הוא מנסה להסביר שוב ושוב. וגם אתה מנסה להסביר. אבל קשה להשתכנע. אני חי בתוך עמי ומכיר מאמינים רבים, ולא פגשתי בכאלה שמאמינים כמו ליבוביץ, מין מאמינים פילוסופיים שכאלה. גם בסרט רואיינו מספר רבנים ששללו את גישתו מכל וכל. נכון שזה רק סרט ויוצרי הסרט יכולים לבחור כרצונם, אך נדמה לי שבמקרה הזה הבחירה שלהם משקפת את רוב המאמינים. אגב, את ליבוביץ לא שמעתי מעולם אומר ש''העולם הוא בריאתו'', ואין שום רמז שזה מה שהוא חושב אלא להפך. סיפור יצירת העולם ע''י אלוהים מקורו בחלק הראשון של ספר בראשית, וליבוביץ אומר שאין שם בכלל סיפור על אירוע. לו חשב כמוך וכמו ברקת היה מוצא אלף הזדמנויות להצהיר על כך. אני לא רואה מדוע לומר ש''אלוהים יצר את העולם'' זה פחות ''מיתולוגי'' מלומר שהוא סלחן כלפי בני אדם וכדומה, ליבוביץ בורח מהצהרות מסוג זה. הוא אומר שאינו יודע דבר על אלוהים, אלא רק על חובתו כלפי אלוהים. לו אמר שהעולם הוא יצירה של אלוהים זה היה משהו שהוא יודע על אלוהים, ומכך הוא נמנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין נקודה אחת משמעותית שכבר לא נענתה על ידי או על ידי מגיבים אחרים, ואתה שוב ושוב חוזר על אותם טיעונים. ממש אין שום טעם להמשיך בלופּ הזה. הבנתי שאתה "יושב בתוך עמך", למרות שאתה עצמך לא אדם מאמין. ואתה באמת חושב שאמירות עממיות על אודות האמונה מייצגות אותה יותר מאשר "פילוסופים שכאלה". זכותך. אתה לא בדיוק מכיר את הגותו של ליבוביץ' - ומשמיע טיעון על זה "שמעולם לא שמעת אותו אומר" וכו' כהוכחה לדעותיו. ההתרשמות שלי שיש איזו תקרת זכוכית שאתה שוב ושוב נתקל בה המונעת ממך להבין באמת. נכון יש חולקים רבים מאד על ליבוביץ', משום שהיהדות איננה מקשה אחת, אבל אין איש - חוץ ממך - שמתייחס לתפיסתו הדתית כ"ריקה מתוכן". אגב, אני מתרשם שלא רק בהגותו של ליבוביץ' אינך בקי די הצורך, אלא גם במחשבה הדתית בכלל, ובזו היהודית בפרט. המאמר שלך מביך, לטעמי, לא משום ה"חוצפה" שלך להעביר ביקורת בוטה כל כך, אלא משום שאתה מתבצר באיזו אג'נדה שטחית שציטוטים חסרי הקשר מסרט בסדרה ועדות על כל מיני "עמך" על אמונתם הם ה Solid Evidence לזהותו של האל העברי ושל האמונה היהודית בכלל. מכל מקום, זאת בהחלט הפעם תגובתי האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר ומעתיק את תגובך הראשונה, שאותה כבר קראתי, מבלי להתייחס לשום פרט בתגובה עליה אתה עונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שרוב המאמינים מאמינים בשכר ועונש, ובאלוהים שומע תפילה ודואג להם באופן אישי רק כי הם ביקשו יפה. מה שמעניין את העולים לתורה בבית הכנסת הוא ה"מי שברך" להם ולבני ביתם. זה הולך ביחד עם מסורת הברכה מהרב, הקמעות ותעשיית קברי צדיקים. גם זו יהדות, אולי הגרסה הנפוצה ביותר של יהדות, אבל זו לא היהדות של הרמב"ם וליבוביץ', וראה את דעתו של הרמב"ם על הקמעות. האלהים של הרמב"ם וליבוביץ' (ודקרט) הוא אכן הכרה פילוסופית, למעשה תיאולוגית, של האדם באותו מצוי ראשון שהוא האמת היחידה והסיבה הראשונה ושקיומו אינו מוטל בספק. היקום הגשמי, הזמן וחוקי הטבע אינם סיבה שלו אלא הוא סיבתם, לא ניתן להצמיד לו תארים חיוביים ויש גבול להשגתו באמצעות השכל האנושי. באלהים הזה ליבוביץ' האמין, ואכן הוא שונה מהאיש הטוב עם הזקן הלבן שגר בשמים ונותן מכות לרשעים. אבל לדעתי ליבוביץ' חייב היה להאמין גם שמשה רבנו דיבר עם אותו אלהים וקיבל ממנו את התורה. אחרת איך נדע איך לעבוד את האלהים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שאלוהים הוא מצוי ראשון, אמת יחידה, וסיבה ראשונה. את המילים "מצוי ראשון" אני יכול רק לפרש כך שהוא קדם לכל דבר אחר שנמצא. אבל כפי שכבר כתבתי לך במקום אחר ליבוביץ אומר בפרוש שעדיף לחשוב שהעולם היה תמיד, ואם היה תמיד, איך יתכן שהיה משהו שקדם לו ? והחשיבה שאלוהים קדם לעולם, לפי ליבוביץ, מעוררת בעיות אמוניות, גם זאת כתבתי לך, שכן הדבר מעורר את השאלה מה השתנה במהותו של אלוהים מלפני היות העולם ואחריו. "אמת יחידה" - את זה ממש איני מבין. אני מכיר עוד אמיתות. ובכלל להגיד על דבר מה שהוא אמת, ולא עוד פרטים, לא עוזר להבין במה מדובר. "סיבה ראשונה" נראה לי כמשפט בלתי גמור. "סיבה ראשונה" לְמה ? למה הכוונה "ראשונה" ? האם הסיבות מסודרת בסדר כרונולוגי ? לעצה שאתה נותן בסוף לליבוביץ לא אתייחס עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשם שיש משהו פשטני באמונה באל "יתנו - יקבלו", כך יש משהו פשטני באמונה בקיומו של "היהודי המאמין המצוי". עד כמה שראיתי, קראתי, פגשתי ושוחחתי - היהודי המאמין, כמוהו כנוצרי המאמין וקרוב לודאי שגם כמוסלמי המאמין - כל אחד ואחד מהם בורא ובונה לו באופן אישי אל משלו ואמונה משלו, עם ניואנסים קלים או כבדים הקשורים באישיותו-שלו, בכושר האנליטי שלו ובחוויות חייו. האמונה בשכר ועונש היא נפוצה אצל יהודים וביתר שאת אצל נוצרים (אלה שהכרתי, בכל אופן), אבל זה לא מובן מאליו שהיא נולדת לה בבוקר בהיר אחד, יש-מאין - יש מי שמפיץ ומלבה אותה במרץ רב, בעיקר דרשנים עממיים מסוג אמנון יצחק ודומיו, הקיימים בכל מקום בלא הבדלי דת, ופרנסתם על הדת המקובלת בסביבתם. כשאתה טוען לגבי היהודי "המאמין המצוי" כי הוא "בפרוש מקיים מצוות בגלל שהוא מאמין שיש גמול על מעשים אלה בעולם הזה ובעולם הבא" - יש משהו נכון בקביעה הזאת לגבי חלק מן המאמינים (קשה לדעת איזה חלק), אבל לא יותר ממשהו. כשאתה קובע כך, אתה מתעלם מן הכמה-וכמה יהודים שהם בעלי דת ובה-בעת הם גם בעלי אינטליגנציה והשכלה - ישנם כאלה, ולהם קשה יותר לקבל את הסידור השטחי והנוח של אמונת דג הזהב, שיקיים את כל משאלותיהם של הדייג הצייתן ואשתו השאפתנית. כך שהטענה שלך, שאדם מאמין שלא מוצע לו פרס, לא נשארת לו אלא ריקנות - אפשר לראות אותה גם מן הצד ההפוך: מי שעקב חינוכו או מסיבות אחרות כלשהן, אמונתו מתמצית בהיותה אמונת שכר ועונש, והינו אדם נבון ואינטליגנטי - הוא-הוא המקבל בתמורה ריקנות גדולה, הוא מקבל אמונה דתית שעושה את האינטליגנציה שלו לחוכא ואיטלולא, וחזקה עליו שבשלב מסויים בחייו יחפש באמונה הדתית יותר עומק, יותר תשובות לשאלות שיתעוררו במוחו ויותר סיפוק אינטלקטואלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על חלק מדברייך עניתי בתגובה 614346 רציתי להוסיף לגבי "אתה מתעלם מן הכמה-וכמה יהודים שהם בעלי דת ובה-בעת הם גם בעלי אינטליגנציה והשכלה". בדיוק כאלה אנשים אני מכיר (ואני נמנע מלפרט פן אותם אנשים יכירו את עצמם כאן מבלי שקבלתי את רשותם להציגם), והם בפרוש לא מאמינים כמו ליבוביץ. גם האמונה ה"עממית" כשהיא נראית אצל אנשים כאלה תמוהה בעייני, וקשה לי להבין את התופעה, אבל זו עובדה. מאמינים כמו ליבוביץ לא פגשתי בכלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |