|
||||
|
||||
ממש לא נכון. החלק הראשון (תפקידי ניהול) נוגע ל"בעלי משרות אשר אין טעם להגן עליהם" לתפיסתך (לתפיסתי "לא תהדר פני דל ולא תכבד פני גדול, בצדק תשפוט עמיתיך"). החלק השני (משרה הדורשת אמון אישי - ולא בכדי המחוקק הפריד את שתי הדרישות) מכוונת לגבי תפקידים שאינם ניהוליים אך דורשים אמון אישי. כך למשל נהג בוס או מזכירת מנכ"ל - תפקידים שאינם ניהוליים, ואינם בעלי שכר גבוה במיוחד, אך דורשים מידה מיוחדת של אמון אישי מעבר לאמון הרגיל בין המעביד לעובד, נכללים בכלל זה. אתה חוטא באותו חטא שבו חטאה עו"ד חני בן ישראל בכרככך את שני התנאים הללו יחדיו. וה"סתם עמותות ואנשים פרטיים" שאתה מדבר עליהם הם עמותות של חולים סיעודיים וקרוביהם כגון נפגעי ארוע מוחי, ובניגוד ל"קו לעובד" הם לא ממומנים ע"י NIF וגרורותיה. |
|
||||
|
||||
משרה הדורשת אמון אישי - מכאן שלא כל אחד יכול לעשות אותה. מכאן שיש לגמול על האמון האישי הנדרש באיזו שהיא דרך. להגיד לעובד ''זו משרת אמון אישי ולכן תעבוד שעות רבות בלא תשלום ושכרך יהיה מועט'', זה, איך לאמר, מעט לא הוגן. |
|
||||
|
||||
זה כל כך משתלב גם בצדדים האחרים של ''נכון זה אני'' שבאים לביטוי בדיונים אחרים. |
|
||||
|
||||
תיקון טעות: לא כל השופטים מסכימים לא תחולת שני הסעיפים. השופט רובינשטיין כותב שהם חלים, אולם ניכר בדבריו שהוא מתייחס לטענה הזו כאל פרשנות יצירתית של החוק ולא כפירוש השגרתי והמקובל. כמוכן, הנדל טוען שהחוק לא חל, אך יוצר חריג (שכר בסיס גבוה יותר) מתוך ההנחה שאם החוק לא חל הוא צריך להיות מוחלף בהסדר הגנה חלופי על אותה קבוצת עובדים. גם כאן, הוא לא מסתיר את היותה של פרשנותו חקיקה שיפוטית. אז לא מדובר על פרשנות החוק הפרטית שלי. אבל אולי מדובר (כפי שכתבת) על פרשנות החוק שלך. |
|
||||
|
||||
עכשיו אני מופתע - יש לך אסמכתא משפטית לזה שנהג בוס או מזכירת מנכ"ל מוחרגים מחוק שעות עבודה ומנוחה? (ובגלל סעיף האמון ולא סעיף פיקוח השעות?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |