הודאה במשטרה 61417
דב אנשלוביץ שבת, 16/3/2002, 22:33
מקרה ברנס הוא מקרה אחד מתוך קבוצה שבה ההרשעה התבססה בעיקרה על הודאת הנאשם בחדרי החקירות, ואי הודאה במשפט עצמו.
לדעתי יש בעיה בחוק שנותן משקל כה רב להודאה בחקירה. אם הנאשם רוצה להודות הוא יכול לעשות זאת במשפט עצמו לעיני כולם. הודאה בחדרי החקירות, כאשר לא ברור כלל מה בדיוק היה שם פסולה לדעתי. ואכן חוק זה גרם לעוולות חמורות. "כנופית מע"ץ" הורשעה לפי חוק זה בהצתות ואחר כך זוכתה זכוי מלא.
היה גם מקרה בירושלים של אדם שהורשע ברצח, על סמך הודאתו במשטרה, ושוחרר אחר כך כשנתפסו הרוצחים האמיתיים.
מעניין שבמשפט העברי לא ניתן משקל להודאת הנאשם אפילו במשפט עצמו, ולהרשעתו דרושים שני עדים אחרים.
(העובדה הזאת נודעה לי מקריאת ספר של השופט חיים כהן על משפטו, כביכול, של ישו בידי הסנהדרין בזמנו. האם חכמנו הקדומים ראו כבר אז דברים שאנו פספסנו היום ?)
הודאה במשטרה 61429
ש''ק ריש • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 16/3/2002, 23:29
במשפט העברי הם מאוד לא החשיבו את ההרשעה. הרציונלים של ההליך הפלילי היו שונים לחלוטין מאלה המוכרים לנו. לכן, כשהיתה שליטה עברית עצמית, התפתחה מערכת פלילית מקבילה, לא-דתית (שכחתי את שמה).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות