 |
זאת לא טעות. כשמישהו מספר לי להוא רוצה לחסל אותי, ואף מוכיח את זה השכם והערב במעשים, אני מתקשה לקרוא לזה טעות.
ואם הם אומרים זאת לא פעם, באיזו שפה הם אומרים זאת?
חוץ מאיזה גמגום של סרי נוסייבה ( בכנס עם ישראלים) שהוא מסתפק בכך שישראל תכיר באחריותה הבלעדית לבעית הפליטים בלי ליישם את זכות השיבה, לא שמעתי יותר מדי פלשתינאים אומרים את זה. מה עלול לקרות אחרי "הכרה" כזאת מבחינת היכולת לא ליישם אותה כל אחד יכול לנחש לבד. וזאת, להזכירך, ההתבטאות של המתון שבמתונים, וגם הוא כמעט נאלץ להתפטר בגללה.
ההאחזות של כמה ישראלים בתקוות האלה - להן הייתי שותף עד קמפ דיויד וטאבה - היא, בעיני, דוגמה קלאסית של wishful thinking, דזוננס קוגניטיבי, וטמינת הראש בחול.
התנאי הראשון ליציאה מהסבך הוא להכיר בכך שיש לנו בעיה, בעיה גדולה וקשה, עם חלקים גדולים מאד בחברה הפלשתינאית שאינם מוכנים לפשרה עם ישראל, ועם חלקים גדולים מאד שבעיניהם כל אמצעי כשר להשגת המטרות. זה שגם חלקים בשמאל הישראלי מוכנים לקבל את הלגיטימיות של צורת המאבק הפלשתיני בכך שהם מציעים לקבל את הדרישות שמושמעות תוך כדי רצח בכוונה תחילה של ילדינו, זה לגמרי נשגב מבינתי.
הדרך היחידה לסיים את המלחמה היא לא דרך סרבנות, ולא דרך הפגנות של השמאל, ולא דרך ארגוני "ארבע אמהות" למיניהם, כח כל אלה רק מוסיפים שמן למדורת ה"עליהום" הפלשתינית, אלא דרך המסר הברור שכוח גורר כוח (כן, סיסמת השמאל המפורסמת), והכוח הפעם הופעל בבירור לא על ידי הצד שלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש