בתשובה ליורם גת, 16/03/13 0:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי ענייני השלטון נוגעים לציבור דווקא מצד הבעת הרצון הכללי ולא מצד השליטה הישירה. הציבור אינו ואינו אמור להיות מוסמך להכתיב לממשלה סדר יום מוגדר, כמו למשל אי אילו המלצות כגון המלצות ועדת טרכטנברג, אלא רק להביע את תחושת התסכול הכללית, או לחלופין שביעות רצון, שאמורה להוות הנחיות כיוון כלליות למנגנוני השלטון. כל מה שהציבור רשאי לצפות לו בכל מערכת ייצוגית, הוא להשתתף בסמכות ולא לאחוז בה. פירושה של הדמוקרטיה כפי שאני מבין אותה, אינו שלטון העם, אלא השתתפות העם בשלטון. אבל בזה כוחה. שהיא משתפת את הציבור ובה בעת גודרת את רצונותיו הגחמניים. אני לא בטוח שהמחאה הניבה הישגים דלים. אבל גם אם כן, אולי טוב שכך. מנקודת מבט סאטירית זה מרתק לשמוע אותם אנשים שיצאו להפגין למען מדיניות מוניטארית מרחיבה, מתלוננים ערב הבחירות על פריצת יעד הגירעון. איך אפשר לרצות דבר והיפוכו. מכל מקום, קשה לראות איך ההחלפה של השיטה אמורה לייצג סדר יום, כזה או אחר, ולמה. סדר יום אינו צורתה של המערכת אלא תוכנה. כלומר, הסורטיציה היא רעיון ראוי בפני עצמו ולא צריך לשרבב לתוכו את ענייני המחאה. קשה גם לי לחשוב על להפקיד את הבחירה של נבחרי הציבור ביד המזל או הייצוג הסטטיסטי, אבל נדמה לי שיש דבר מה נכון בשאיפה להביא לידי ביטוי או לייצג במרחב הציבורי ובמנגנוני השלטון גם את החלקים נעדרי היוזמה או כושר ההתארגנות, או שקולם נבלע ואשר בסיכומו של דבר יוצאים מקופחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק כמעט על כל מה שכתבת. ראשית, מה זאת אומרת "גודרת את רצונותיו הגחמניים [של הציבור]"? מי הוא זה שמוסמך לקבוע מהם הרצונות הלגיטימיים ומהם הרצונות הגחמניים? המשפטנים המלומדים, או שמא הפוליטיקאים הנבחרים? או שמא מחברי מאמרי המערכת בעיתונות או המגישים בטלוויזיה? ומדוע שנחשוב שהגודרים הם פחות גחמניים מהציבור הרחב? שנית, סדר היום הוא לא דבר שאפשר להחליף פשוט משום שהוא לא נושא חן בעיני הציבור. סדר היום משקף את סדר העדיפויות של בעלי העוצמה ואי אפשר לצפות שהוא ישתנה באופן משמעותי ללא שינוי במאזן הכוחות בחברה. בדומה, אי אפשר לצפות ששינוי במאזן הכוחות יתחולל בלא שינוי בשיטת מינוי נושאי התפקידים הפוליטיים. לבסוף, הבלתי מיוצגים הם לא "נעדרי יוזמה או כושר התארגנות" אלא אם כן אתה חושב שתיאור הזה תואם לרוב רובו של הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הראשון, זהו בדיוק, ש-dd לא מציע מישהו מסוים שיגדור את רצונותיו הגחמניים של הציבור, הוא מציע שיטה שתגדור אותם - השיטה הקיימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הזו אכן מונעת מהציבור חלק ניכר מרצונותיו, אבל מה גורם לכם לומר שהרצונות האלה הם גחמניים? האם לא פשוט מדובר ברצונות שמנוגדים לאלו של האליטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שדידי התכוון לטענה המקובלת שדעת הקהל היא בלתי-עקבית והפכפכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעת הקהל היא אכן הפכפכה משום שהמונח הזה מתאר את דעות בלתי מושכלות ובלתי שקולות - דעותיהם של אנשים (שהם רוב רובו של הציבור) שאין להם משאבים ואין להם מניע ראציונאלי לפתח דעה מושכלת ושקולה בנושאים המדוברים. אבל אם ב''דעת הקהל'' אנו מדברים, אז שיטת הסורטיציה אינה סובלת מהישענות עליה מאחר שבשיטת הסורטיציה כל ההחלטות מתקבלות על ידי קבוצות קטנות שלהן מוטיבציה ומשאבים על מנת להגיע להחלטות מושכלות ושקולות. שיטת הבחירות (ובדומה, שיטת שלטון מבוססת משאלי עם - מה שמכונה ''דמוקרטיה ישירה''), לעומת זאת, היא שיטה שבה הציבור מתבקש להביע את דעתו ההפכפכה באשר למי ישלוט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |