|
||||
|
||||
אני מסכים איתך. גם אני לא רואה בפוליטיקה משאת נפש. מושב בבית הדגום צריך להיראות לא כפרס אלא כהזדמנות וכאחריות אזרחית. ברור לי שייתכן שיהיה מי שירגיש שיש לו עניינים חשובים ודחופים יותר - לא הבעתי בוז כלפי אנשים שכאלה. (אני כן מקווה שאנשים כאלה יהיו מיעוט קטן - זה תלוי הרבה גם בהסדרים הארגוניים.) למעלה הגבתי לטענה של צפריר לפיה לא ברור לו מדוע בכלל יש מניע כלשהו לאזרח הממוצע להשקיע מאמץ מחשבתי בענייני הציבור. נראה לי שצפריר הוא זה שמייחס לאזרח הממוצע עצלות משתקת. |
|
||||
|
||||
אני בסך הכל התייחסתי למוגרלי הציבור באותה הדרך שאתה מתייחס לנבחרי הציבור. לא ברור לי מה מיוחד בפוליטיקאים שהופך אותם לעצלנים משותקים. |
|
||||
|
||||
הנבחרים רחוקים מלהיות עצלנים משותקים. הם מקדמים באופן נמרץ את הרעיונות ואת האינטרסים שלהם. הצרה היא שהרעיונות שלהם והאינטרסים שלהם אינם דומים (ולעיתים קרובות נוגדים) לאלה של רוב הציבור. |
|
||||
|
||||
תגובה 613591 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |