בתשובה להפונז, 10/03/13 4:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני מדברת מהניסיון: הנקה של תינוק בן שנה לוקחת דקות ספורות. הרדמה - תלוי כמה המטפלת "עייפה" אותו קודם... (חייבת להיות שם עזרה של צד ג'. אמא שחושבת שהיא תשב מול המחשב והפעוט או אפילו הילד ימתין לה בסבלנות יותר משנייה וחצי, תתבדה קשות, כפי שנועה תיארה). אבל כן, במפורש הדברים האלה גונבים מעט זמן מיום העבודה, ואם יש צורך משלימים את הזמן הזה בערב. הזמן של עוד הנקה או עוד נשיקה לפעוט, הוא זמן מהסוג שאי אפשר להחזיר. בעיני זה פשוט יותר חשוב, וכעובדת מהבית אני מתגמשת כדי לזכות בו. היכולת להתגמש היא בעיני יתרון אדיר. אני אגב לא חושבת שמישהו בבית או במשרד עובד 7-8 שעות נטו. זה תמיד-תמיד ברוטו. גם במשרד (רק ששם הסחת הדעת היא הפסקת קפה וסיגריה עם קולגה, שזה כמובן נחמד, אבל כל אחד קובע לו את סדר העדיפויות שלו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר הורדתי לך מהברוטו, כידוע יום עבודה מלא הוא 9 שעות, כולל ארוחת צהרים. (ויכול כמובן להתארך יותר) אבל די מיצינו את הענין, אני כמובן מסכים שהיכולת להתגמש היא יתרון גדול. אני רק אומר ששינוי הנורמות של שעות העבודה במשרד היה תורם גם הוא ליכולת של כולנו להיות יותר זמן עם המשפחה, ולכן צמצום הדיון של זמן עבודה מול זמן משפחה לענין העבודה מהבית עשוי להחמיץ את השינויים היותר עמוקים הנדרשים על מנת ליצור איזון יותר שפוי בין השניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרים רבים אותן הפסקות בעבודה הן דווקא תורמות לעבודה. ר' המונח ''ישיבת ארוחת צהריים'' והמונח ''שיחות מסדרון'' מתחומים אחרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |