|
ב. אבל במקרה הזה, אתה הוא שמכניס את הנאצים לחתונה הזאת. יניב מאיר לא כתב על ה''שורשים הנאציים'' של האפריקנרים. אלא להיפך, הוא הדגיש את ''יציאת מצריים'' כסיפור המכונן שלהם. היו אפריקנרים רבים שדגלו בגזענות נאצית (כאמור בעיקר בגלל הקשרים ההיסטוריים עם גרמניה), אבל יסודות האמונה והמוסכמות הכלליות שלהם לא היו נאציות ולא קולוניאליסטיות. הקטכיזם שלהם היה בנוי על שמירת הזהות האתנית הנפרדת שלהם ולא על עליונות גזעית. במילים אחרות האנלוגיה היא בין הבורים לחרדים ולא בינם לבין הנאצים. הדמיון בין ישראל לדרא''פ אינו אך ורק העובדה שאוייביהן טוענים שהן נאציות וקולוניאליסטיות, כפי שאתה מנסה להציג, אלא משום שלסיפורים המכוננים שלהן יש קוים מקבילים רבים יותר משנוח לך להודות. האפרטהייד היה אכן נגוע לחלוטין באפלייה גזענית וכך גם שלטון ישראל בשטחי הגדה.
ד. אני לא מומחה גדול לליבוביץ, אבל תפיסת העולם שלו כולה נבעה (לפחות לפי תפיסתו) מן היהדות הרמב''מית ומן הסתם גם את דעתו העקרונית נגד שלטון על עם אחר בסס על המקור הדתי. בכל מקרה, לייבוביץ פסל את האחזקה בשטחים והשלטון על הפלשתינאים מטעמי שלום, בגלל האיום הדמוגרפי ובגלל האפרטהייד הכל בעת ובעונה אחת ולא היה לו שום צורך להחליף סיבות ע''פ המנגנון שהצעת. לדעתי אני, המניע הרגשי להתנגדותו הקיצונית של לייבוביץ לאדונות על עם אחר ולסיפוח השטחים נבעה מנסיונו האישי כיהודי צעיר בעליית הפאשיזם בגרמניה ולכן השוואותיו לנאציזם מן הדין שיהיו לכל הפחות ראיה לעוצמת רגשותיו ובהחלט אינן ראיה למופרכות דבריו. יתכן שלייבוביץ כשל באבחנת ההבדלים בין המצב הישראלי למצב הגרמני, אבל עדותו של עד מן המקום והזמן הרלאבנטי בודאי שאינה נושא לזלזול ולהגחכה כפי שאתה מנסה לעשות.
|
|