 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין את ה"בניגוד". האם אנחנו מצפים שמלחינים יהיו אנשים נוחים לבריות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. יש ציפיה ממי שרוממות זכויות האדם בגרונו, שלא יכה את אשתו. או שלא יטריד מינית, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית שרוממות זכויות האדם היתה בגרונו של קראוס? גם על התמיהה של אריק אני תמה. ירדן ציין בפירוש את הניגוד שבין סערת החיים ורוך המנגינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשקוראים תגובות לפני שבאמת מתעוררים, תוך כדי סידור בית והשגחה על תינוקת שמגלה את נפלאות כבלי המחשב: אריק כתב "מלחינים". אני קראתי "שמאלנים". (האם חרממפ הולם במקרה כזה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב על זה יפה (לטעמי) אלון עידן בהארץ. לרוץ מהר לקרוא כל עוד זה בחינם :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. אריאל זילבר דוגמה מצוינת. אני לא אוותר על "שמש שמש" ו"בטי בם" בגלל שהיוצר המחונן שלהם התחרפן. השירים עומדים בפני עצמם.גם "שוב" לא הפסיק להעביר בי צמרמורות כשהופיעו על קראוס ידיעות שליליות. מישהו פעם האיר כאן באתר את עיני בנוגע לדעותיו של שמעון צבר [ויקיפדיה]. בעיני "טוסברהינדי הגיבור" תמיד יהיה בחמישיה הפותחת של ספרי הילדים ומה אכפת לי דעותיו הפוליטיות של הכותב. היצירה עומדת בפני עצמה. גם "שירת הוולקירות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן סיפור נהדר, טוסברהינדי, ולא אתאפק ואביא ציטוט קצר ממנו: "לקחו את הבור הכי עמוק בעולם [...] ואל הבור הזה חיברו את כל הבורות שמצאו ברחבי צ'ומבליה. בור גדול או קטן – לא חשוב. ועוד הוסיפו והביאו בורות מחוץ-לארץ וחיברו את כולם יחד, עד שנוצר הבור הכי עוד יותר עמוק בעולם. כל כך עמוק היה הבור החדש – שכל מי שהציץ לתוכו בלי משקפת, ראה בקצה השני את אמריקה. ומי שהציץ לתוך הבור דרך משקפת, ראה בקצה השני את עצמו. ואל הבור הזה השליכו את טוסברהינדי..." ממש כמו אגדת זן לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר אהוב מאוד פה בבית. (גם לו צבר היה חבר ב''חולצות השחורות'' לא היתה לי בעיה עם ספריו. יש לי כן בעיה עם הספרים של אבנר כרמלי למשל, אבל זה גם ובעיקר מפני שהם ממש גרועים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרגא גפני [ויקיפדיה] ז"ל, הוא אבנר כרמלי ואון שריג, כתב 175 ספרים. רק בגיל מאוד מאוחר שמתי לב עד כמה חסמב"ה צייר את הערבים כמטומטמים וחדלי אישים. באחד הספרים - דנידין גיבור ישראל כמדומני, ישנו פרק שנקרא "מכונת הצחוק והבכי". תקוע לי בראש האיור שמלווה את הפרק הזה, ממש קריקטורה שכאילו יצאה מדפי דר שטירמר. בקריאה ראשונה כילד התפקעתי מצחוק מהסיפור, והקריקטורה העלתה בי רק אי נוחות קלה. בקריאה מאוחרת הקטע כולו מעלה בי קבס. לא יכנס אלינו הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הסיפור שהוא נוחת במדבר ומפחיד את המצרים עם קופסת שימורים או משהו דומה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה. זכור לי קטע סלפסטיק1 שהשכיב אותי על הרצפה כילד אבל הסבטקסט הגזעני (ובעיקר האיור) מעביר בי צמרמורת כמבוגר. 1 "חי חי חי"- חירחר הגנרל המצרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע, ידוע. כולם בוגרי אלי אשד פה באייל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |