|
||||
|
||||
הנימוקים השונים מסתובבים בסביבה הרבה זמן, אבל הדגשים ושינויים חשובים. להזכיר: לפני 20 שנה פרס הבטיח מעל בימת הכנסת "לא תהיה מדינה פלסטינית!"; לפני 17 שנה 'הארץ' קרא 'הסתה' לסיסמה 'פרס יחלק את ירושלים', בטיעון ששום פוליטיקאי לא יעלה על הדעת כזה רעיון. הדגש אז היה בעיקר על נושא השלום כמצדיק 'ויתורים כואבים'. כשאתה שומע את סיסמאות האפרטהייד של היום, הלוגיקה אחרת לגמרי: כן שלום, לא שלום, ביטחון או לא ביטחון - אנחנו גנבים ופושעים בארץ לא להם, יאללה לסגת. גם אם היו אנשים שאמרו 'אפרטהייד' לפני עשרים שנה, המוקד היה אחר לגמרי; ועוד קודם להתנתקות החל מעבר מ'שלום תמורת שטחים' ל'שטחים גם ללא שלום'. |
|
||||
|
||||
מתוך מצע המערך בבחירות לכנסת העשירית (1981, לפני קצת יותר מעשרים שנה): "מתוך נאמנות למדימתה ההיסטורית של מדינת ישראל וליעדיה יש לשלול את מדיניות הליכוד שמגמתה היא סיפוח כל יהודה שומרון וחבל עזה על תושביהם. מדיניות זו מובילה להפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינה דו לאומית. גם מבחינת תוכנה החברתי-מוסרי של מדינת ישראל דוחה המערך שליטת של קבע הכפויה על 1,200,000 ערבים פלשתינאים תושבי שטחים אלה." במילים אחרות, זה בדיוק להפך, מאז שנות השמונים השמאל מביא פתרונות שונים (כן מדינה פלשתינית, לא מדינה פלשתינית, כן ירושלים, לא ירושלים....), אבל הנימוקים תמיד זהים, והבעיה המוסרית תמיד היתה והשמאל ברובו היה מודע לה ודיבר עליה. |
|
||||
|
||||
בחר לך ניק ואשמח להגיב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |