בתשובה להחייל האלמוני, 15/02/13 9:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מילא אני, אבל מה עשה לך הפונז. אני לא מאשים את גלאון בחשיפת הפרשה, אלא את המדליף. רק כדי שתראה איזה מבנה אבסורדי נוצר להשתלשלות העניינים, הרי שאותו אדם אשר כנראה הובא בסוד הדברים ולא ידע לסכור את פיו, הובא בסוד הדברים מכיוון שהמדינה ביקשה לשמור על זכויותיו של האסיר, למרות הרגישות הרבה, שזה בדיוק להפך מלהעלים אנשים. כלומר, המדינה שהביאה מעגל של אנשים בסוד הדברים, סמכה עליהם מתוך התחייבות לערכים המקודשים של זכויות האדם. ומשם התגלגלו הדברים עד להתייצבות הליצנית של גברת גלאון לדרוש מהמדינה הסברים בדיוק על ההפך ממה שעשתה המדינה. ואין זה בלתי ידוע שאוהב הליצן להתארח בתכניות הבוקר שעל מנת להציג את פרצופו המפורכס ולהתהדר בטמטומו. וברקע הנבל שלא ידע לסכור את פיו. עלה על דעתך שייתכן שעשויות להיות משמעויות משפטיות למה שהמדינה תוציא לאור דברים שמעצם טבעם מתנהלים באזור הדמדומים. למשל. גם אם הדברים מתפרסמים באינטרנט. הנה למשל גלוי וידוע מלפני כל העולם שישראל ביצעה את החיסול היהיר והנורא בדובאי, ואף על פי כן, אין היישות המשפטית הבינ"ל הישראלית מקבלת על עצמה אחריות על המעשה וגם לא נדרשת לכך בפרלמנט שלה. הנה כי כן 117 חברי כנסת ידעו לשתוק ולכבד את צו איסור הפרסום בפרלמנט הישראלי. אבל לא גלאון. טיפשה, אווילית, היא מתייצבת בקולה הצפצפני לשים את עצמה גיבורה של הרגע, ואני תוהה האם מתוך דאגה לזכויות האדם פעלה כפי שפעלה, שהרי יכולה הייתה לעשות אותו דבר בצנעה ולא בפרהסיה, או מתוך רפלקס של אי אילו חלקים בציבורים שכולנו יודעים מיהם ומהם, לדפוק את המערכת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל אמנם לא לוקחת אחריות על הפעולה בדובאי, אבל גם לא אוסרת לפרסם את הטענות של משטרת דובאי או לחלופין את הספקולציות המתפרסמות באוסטרליה בנושא על ידי אמצעי התקשורת הישראלים. במקרה הנוכחי היה אפשר לוותר על איסור הפרסום תוך המנעות מאישור או הכחשה של הטענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאתה צודק, ועדיין אפשר גם היה להגיש את השאילתה הסנסציונית לאחר הסרת צו איסור הפרסום, או לחלופין להגיש לבית המשפט בקשה להסרת צו איסור הפרסום שכבר הוגשה בעבר וגם נדחתה בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי את דעתו של המדליף מתגובה 612549 על הנושא. חברי הכנסת פשוט סיפקו אפשרות לעיתונים לדווח את הפרטים שהיו כבר ידועים באינטרנט בשלב זה. הצעדים הנואשים של הממשלה הבטיחו להסב את תשומת לב כל העולם ואשתו לפרטים, מה שרק מקל על מציאת המידע בחיפוש פשוט. גם לפני זה העיתונים רמזו כמיטב יכולתם (במגבלות הצו) על משהו שקורה. זה פשוט נראה מגוחך. אם אתה רוצה עיתונים ואתרי תקשורת שאף אחד לא קורא אותם, זו הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי מדינה שעוד יש בה פתאים כאלה, גם כשיכלאו אותך תאמין שזה לטובתך, גם כשיבודדו אותך תאמין שזה לטובתך, גם כשהחבל יהיה סביב צווארך תאמין שזה לטובתך, אבל אז אולי כבר תתחיל לפקפק ולא כל כך תכעס על דב חנין שפותח את הפה. בן זיגייר היה פתי פטריוט גאה מאמין כמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מעריץ מקרים שבהם אדם עומד מול מערכת, ולפי הרושם של הדברים גם אני חושב שמדובר במקרה של הסתבכות ולא במקרה של בגידה. והלא אמרתי מאין יצא הבגידה. לא מן הפתאים. אולי מן האיקסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבולבל, אומר דבר והיפוכו, מעריץ את מי שנלחם במערכת ושונא את לוחמי זכויות האדם, ומעל לכל מאמין שהמדינה לא משקרת והיא באמת ביקשה לשמור על זכויותיו של האסיר. פתי של ממש. המדינה לא ביקשה לשמור על זכויותיו, המדינה ביקשה להיפטר ממנו. כל הסוכנים של חיסול מבחוח נחשפו, תמונותיהם התפרסמו, ולא ידוע לי שהם כלואים בבידוד מהעולם או שחוסלו. אולי כן, מי יודע. זיגייר לא בגד אבל לא היה קרוץ מהחומר של סוכנים חשאיים, הוא היה כנראה בחירה לא מוצלחת. נאמר שהוא עמד למסור מידע לאוסטרלים - לא מסר מידע אבל עמד למסור מידע. לא כולאים אדם בבידוד טוטאלי בגלל בגידה שלא היתה, אבל הבעיה עם זיגייר היתה עצם קיומו, מישהו היה עלול לשאוב ממנו מידע. המדינה רצתה להיפטר ממנו, וזה התחיל עוד קודם, כשהתגלה שהאוסטרלים עלו עליו והוא נחשף. אם עיתונאי אוסטרלי ידע את זה והתקשר לזיגייר, בוודאי גם המוסד ידע את זה, אבל המוסד לא אסף את זיגייר למקום מסתור ולא הגן עליו, וכנראה גם לא יידע אותו עד שהאוסטרלים התחילו לחקור אותו והתכוונו לאסור אותו. אז הגיעה שעת הכושר והיתה סיבה כביכול לעצור אותו, כי הוא ''עמד'' למסור מידע. לקראת המשפט העניין נעשה דחוף יותר, כי לא היה פשע שבגללו אפשר להושיב את זיגייר בבידוד לעוד חמישים שנה, אבל זיגייר נחשב סכנה בעצם קיומו, לאו דווקא למדינה אלא למוסד, לכן חוסל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מה שקרה אבל אי אפשר לומר שהסצנריו אינו הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא לומר שאתה מדבר מתוך פרנויה, אומר שאתה מדבר מתוך פנטזיה, אם כי בהדרגה הולך ומסתבר לי שהפנטזיה הזו קונה מהלכים בהלכי הרוח והדעת של הציבור. והלא אמרתי שהציבור מטומטם. הציבור תמיד מטומטם, וללא חריגים, וכדי כך שהייתי רואה לנכון לשקול להוציא צווי איסורי פרסום ולו רק מתוך חמלה כלפי הפסיכה הציבורית השגיונית והמעורערת. ואולם מה שמשך את תשומת ליבי הוא ששיכתבת את דבריי, ובעוד אשר כתבתי שאני מעריץ מקרים שבהם אדם עומד מול מערכת, אתה שמעת שאני מעריץ את מי שנלחם במערכת, וכדי שלא להותיר מקום לספק הוספת שאני מבולבל מכיוון שבה בעת אני שונא את לוחמי זכויות האדם. לוחמים. כך כתבת. מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לפחות חצי או יותר מהציבור מטומטם, אבל הפעם אפילו הקהל המטומטם של ישראל היום לא מאמין למה שהשלטון מוכר לו, אולי כי מדובר על בחור ימני שחשב שהוא משרת את המדינה. הפעם נשארת בודד במערכת הטמטום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצן הורוביץ מאותה מפלגה דווקא כן פנה בזמנו, כמה חודשים לפני ההתאבדות של זיגייר, וביקש הבהרות במכתב. ענו לו שהנושא מטופל, שהאיש בבידוד כדי להגן עליו, שזה לא באמת "אסיר X" ועוד שלל הרגעות. התשובה הניחה את דעתו והוא הניח לנושא. לפני מספר ימים הורוביץ כתב שעכשיו הוא שואל את עצמו האם יכול היה להתעקש יותר ואולי היה מסייע לפחות לאופציה של מניעת ההתאבדות. אז כשגלאון פונה כעת לבקש הבהרות פומביות, צריך לראות זאת באור של ההבהרות שניתנו לפני שנה וחצי, ובדיעבד הסתבר שהן לא מספקות ושהיתה רשלנות חמורה (במקרה הטוב) בטיפול בפרשה ובאיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשלנות חמורה? להתעקש במה? אסיר התאבד. הוא לא הראשון וגם לא האחרון. העניין הובא בפני שופט והגיע עד בג"ץ עוד לפני שהתקשורת צייצה, וגם לפני שזהבה צייצה. יש דברים שאת ואני, לא צריכים לדעת. שופטים בישראל קבעו את זה. אבל שלל ההרגעות זה לא מספיק. לוחמי זכויות האדם לא יודעים לקבל -לא. נשאלת השאלה מה באמת בוער לציבור ולכלבי השמירה שלו, הרצון לצדק ולתיקון מערכות, או הרצון לגלות את הסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה רשלנות. גם אם היתה, אנחנו לא צריכים לדעת. אבל אנחנו יודעים שלא היתה משום שהמערכת (שלא התרשלה) בדקה את עצמה והגיעה למסקנה שהיא לא התרשלה, ואין שום סיבה להניח שהבדיקה העצמית הזאת, שגם עליה אני ואתה לא צריכים לדעת, איננה רשלנות. הרי אם היא היתה רשלנות המערכת היתה בודקת את עצמה ומגלה את הרשלנות. העיקר שאתה ואני לא נדע. אתה מוותר על זכותך לדעת את מה שהממשלה שלך עושה בעזרת כספך תוך כדי זה שהיא מייצגת אותך. אתה מוותר על זכותך לדעת אם הממשלה מעלימה בני אדם (ועוד אזרח המדינה), שהיא מנהלת משפטים באפילה, לא רק שאתה מוותר על זכותך זאת, אלא גם כשאתה כן יודע את זה אתה מתנדב לוותר על הידע. הזכות למשפט פומבי והוגן, זכות הציבור לדעת, הן לא יתקיימו כל עוד האזרחים, אתה ואני, נדרוש שהן יתקיימו, היום הן לא יתקיימו כלפי מוחמד אתמול כלפי X, ומחר כלפיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תא"ל במיל', רס"ן במיל ועוד חוגר אחד במיל' (אבל באמת במיל') שלא מסכימים לדעתך (וסרן במיל' שדווקא מסכים אתך): http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1931678 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי מהכתבה שלינקקת, מה שמדאיג את אותם פוליטיקאים (לא נראה לי שדרגתם במיל' רלבנטית לדיון), זה יותר התמונה התקשורתית שנשקפת מהפרשה, מאשר העובדות או בפרט ההתאבדות כשלעצמה. שלא להזכיר את ה(או)פוזיציה האישית שלהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |