בתשובה לכ, 08/02/13 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסדר גמור, אם הגישה שלך לא מוסרית אז תרשום אותי בפנים. אתה חוזר במהלך הדיון על הצעתך שעיקרה "תמיכה רחבה עמוקה ואמיתית בעסקים קטנים (כולל מה שנקרא עצמאים), אולי כזו שמתגמלת יותר ככל שהעסק מראה צמיחה מוצלחת". השאלה החשובה כאן היא מי תומך: חממה טכנולוגית פרטית תומכת, או הממשלה תומכת. אם התמיכה היא במסגרת חממה פרטית, החממה חייבת להיות רווחית. כלומר ההכנסות שלה מהפרוייקטים הנתמכים צריכות להיות גדולות מכלל ההוצאות עד השקל האחרון. אם החממה רווחית אנחנו יודעים שהיא מועילה ומייצרת צמיחה. אם היא לא רווחית סופה שתסגר, ולמשקיעים יהיה קצת פחות כסף להשקיע בדברים שהם לא יודעים לעשות. אם לעומת זאת אתה רוצה ש"אנחנו" נעשה את זה, כלומר הבירוקרטיה הממשלתית שכולנו סומכים עליה ומאמינים בה, כללי המשחק ישתנו לגמרי. יהיה תקציב, והוא יחולק לפי קריטריונים. כל מה שנדע הוא סטטיסטיקה כמה כסף הוצא כמה עסקים קמו, כמה עסקים נעזרו. האם הפעילות תהיה רווחית בסה”כ? כיצד אפשר יהיה לדעת? הרי היזמים הנתמכים לא יעניקו חלק מהבעלות לממשלה, לא יהיו אקזיטים, לא יהיה מנגנון תגמול הוגן של החממה הממשלתית ע"י היזמים שנעזרו בה. הנקודה העקרונית היא שהמיזם הפרטי מבוסס על חישוב הוגן של רווח והפסד: העלויות נקבעות בהסכמת הספקים שמעוניינים להעלות מחירים, וההכנסות נקבעות בהסכמת הלקוחות שמעוניינים להוריד מחירים. לכן יש סיכוי טוב שמאזן ההכנסות וההוצאות ישקף ערכים הוגנים. אם המיזם מרוויח יש סיכוי טוב שהוא מועיל באמת. המשקיעים בחממה עושים זאת מכיסם, לכן אם החממה מרוויחה פחות מהשקעות אלטרנטיביות הם יפסיקו להשקיע בה. למיזם הממשלתי אין מודל עיסקי אמיתי ולא יכולה להיות בקרה אמיתית מפני שהוא לא מתנהג כמו עסק. למיזם הממשלתי אין מנגנון סגירה. יש פקידים שידרשו תקציב נוסף, חברות שיהנו מהקצבות שיקימו צעקה שצריך לתמוך ביצירת מקומות עבודה, ניגודי עניינים, פוליטיקאים, תקשורת... התבשיל הרגיל של יחסי הון-שילטון. לא הגיוני יותר פשוט להוריד מיסים? אם ליזם יש רעיון טוב וכישורים טובים, שישכנע בנק או משקיעים פרטיים שיתמכו בו. אתה רוצה לעודד צמיחה? עסקים צומחים הם עסקים מרוויחים שהם והעובדים שלהם משלמים מיסים. הורד להם את המיסים, וזה יהיה התימרוץ ההוגן והכי פחות מושחת שהממשלה מסוגלת לתת. מה ההגיון להכביד במיסים על מי שהלקוחות שלו קבעו בדרך הוגנת שהוא עושה עבודה מועילה, ולעודד בכסף זה לפי קריטריונים ומוסכמות פשטניות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שלי לא מוסרית בעליל. לא רק שאני שם קצוץ (חציל בטעם) על העניים באופן כללי, אני גם מתעלם מהרעב והמחלות באפריקה ומעבדות ילדים ספציפית. יותר ממתעלם, אני טוען כלכלית ורלוונטית שהם לא קיימים. אני כופר בהשפעה הכלכלית התיאורטית המיוחסת לשכבה רחבה ואפקטיבית, במקומותינו, שאינה משקיעה כסף המגיע לידיה. רק על עצמי ודומי לספר ידעתי, אבל אני בטוח שיש מחקרים סוציולוגיים-מתמטיים שתומכים באבחנה הזו - אם נופל לידי סכום קטן (מהשמיים כן?) -סביר שיצא על מטרה לא מאוד חשובה, אם הסכום גדול יותר (האלים מתבדחים) -סביר יותר שיושקע במשהו מניב. אם נתרכז לרגע בארצנו דוקא, כמה מהעשירונים או המאיונים הם בעלי התכונה הגורמת לסכומים משמעותיים לגביהם, להיות מופנים לצריכה בלבד? ואפילו אם תוחמים את הגדרת ההשקעה בסכום הלפטופ ולא העפרון. ואפילו אם תוכמים אותה בסכום דירה - במקום שכר דירה וכרכוש ניתן להורשה. (יש לנו למשל ציבור שלם בארץ, שמתוקצב עוד פחות מאחרים גם בידיהם-הם, מתחרז בערך עם חרובים וארנבים, השורד כלכלית על הערך של קודם כל בית או עסק). מוסר הוא לא רלוונטי כשבאים לחשב תועלת לצמיחה בחברה שהגבולות המוסריים שלה כבר הוגבלו קודם לכן. יש הרבה הצעות שפשוט לא נעלה לדיון, חלוקות שונות של הכנסות שמעל לרמת קיום הן אינן הצעות כאלו, אם אינך ליברטן קיצוני. את החישוב עצמו יש לבצע ללא משתנה-מוסר מכיוון שכך נחשב אותו פעמיים. אוקיי, מי מספק תמיכה בעסקים הקטנים (ואגב כך במועסקים משפחותיהם וצ'דומה)? -חשבתי שזה ברור - הממשלה או מתאמה - מכיוון שזה הגוף שאוסף מיסים, מופחתים או מוגברים, ואני רוצה להעביר כסף מהעסקים הגדולים לקטנים. למה לא להוריד להם מיסים, לקטנים? -בהחלט. זו דרך להעביר להם כסף (יותר במקרה של מיסים כלליים גבוהים כמובן), השאלה שמענינת אותי לא פחות מכמה כסף מעבירים אליהם ואיך, היא השאלה של מאיפה. אני טוען שהלקיחה מגופים שעל-סף או מעבר לסף מסויים היא חשובה לא פחות מהתמיכה. אני מאמין (ואני משתמש במלה הזו כי אני לא מומחה, לא כי הדבר בילתי ניתן לתיאור אם לא להוכחה) שגופים כלכליים מעבר לסף מסויים אינם מתחרים בינהם ע"פ חוקי השוק הישנים והטובים. אחרי שאני מסביל את הטענות הכלכליות אני נאלץ לסגת להנמקות לא כלכך כלכליות: תמיד היו הסכמים אישיים שחרצו את גורל הכלכלה העולמית יותר מהסחר-מכר הגלוי. אני משוכנע שאנשי עסקים ברמות שמעל האופק בימינו רואים עצמם כחלק מטריוםויראטים היסטוריים לעיתים קרובות. או כסוללי מסילות רכבת אל תוך הערבות הפרועות. אך נראה לי (ונראה לי זה מה שיש) שהעולם רחוק מאוד משלב המערב הפרוע או בעלי הוירטו. וזה מתבטא בין השאר בנושא שהתיחסתי אליו בהתחלה - מי הציבור שבאמת מפתח דברים בימנו. כולל ההון הנדרש לפיתוח. יש לי שאלה אחת משלי: האם אתה סבור שישנה בעיה עמוקה כלשהי בעולם (הכלכלי) "כרגע"? או שהכל בסדר בסך-הכל? -כלכלית כן?-לא מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוספת קצרת-זמן בנושא העניים הצורכים בלבד הוירטואלים: משבר הסאבמשהו המפורסם הוא תוצעה ישירה של יצירת שכבה אפקטיבית כזו באופן מלאכותי, תוך שידול ורמאות ספציפית בתחום מכירת "השקעות". קודם כל לציבור קטן-היכולת. ותוך נסיון למסד ולמנף עוד יותר מהרגיל את הרווחים הגבוהים יותר שגורפים בעלי ההון על חשבון ההשקעות של חסרי ההון. ולא מדובר בבעלי הון שעוסקים בבנית בתים ברמה כלשהי. אני באמת לא יודע - אחרי כל ההו-הא, העברת הכספים להצלת הרמאים וסיפורי בונוסים וכו' - לבעלות מי הגיעו הבתים המקוריים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות שלך קצת אניגמטיות בשבילי, ולכן ערכתי לעצמי רשימת טענות שהן פחות או יותר מה שהבנתי מהתגובות שלך. אני משאיר את הרשימה כאן בתגובה שלי כדי שתוכל לתקן או להוסיף: יש לך בבירור פטיש חזק לעסקים קטנים. אתה מאמין שאנשי עסקים עשירים קשורים בקליקה חברתית פרוטקציוניסטית. העשירים מנהלים את הרשת החברתית שלהם באמצעות מסיבות ראוותניות, ומבזבזים הרבה משאבים שהיו יכולהיות מושקעים בדרך טובה יותר. המערכת החברתית הזו של העשירים משתפת גם אנשי ממשל ואני מניח שבסה"כ אתה מתכוון שתוצאה היא יחסי הון-שילטון, מה שהאמריקאים מכנים Crony capitalism. אתה חושד שאנשי עסקים עשירים מאוד "מושכים בחוטים" מאחורי הקלעים. בקשר לפטיש אני רק אעיר בחיוך שזה לא נורא, יש את זה להמון אנשים, זו אפילו לא מחלה, אלא וריאציה גנטית שלא תקצר את תוחלת החיים שלך. ברצינות עכשיו, אני לא רואה סיבה להעדיף עסקים קטנים על עסקים גדולים. יש כמובן סיבות פוליטיות לכך, אבל זה לא מענייננו כאן. אם אינטל שוקלת להקים מפעל בישראל אני בכלל לא בטוח שצריך להטיל עליהם מיסים גבוהים כדי שנוכל להקל על עסק הקייטרינג של שמוליק מפתח תקווה. אני בעיקרון בעד מיסים נמוכים והקטנת חלקה של הממשלה בתמ"ג, אבל לא חושב שהממשלה יכולה לדעת איזה עסק מועיל יותר. החלטה זו צריכה להיות בידי בעלי העניין השונים והצרכנים. ביחס לשאר הטענות - בסה"כ אני מסכים, ויש לי שתי הערות. אתה מגזים לדעתי באופי הקונספירטיבי השלילי שאתה מיחס לסוציולוגיה של יחסים קליקאיים בין אנשי עסקים. לדעתי מדובר בעיקר בתופעה טבעית של תיווך מידע וניהול מוניטין מהדור הישן. עסקים דורשים אמון, והדרך המסורתית לנהל אמון היא ליצור קהילה שנותנת לחבריה יתרונות בתחום העיסקי, ומעבירה לחבריה הערכות בדבר אמינותם וערכם של החברים האחרים. כדי להתקבל אתה צריך להוכיח את עצמך לחלק מהחברים כדי שימליצו עליך, ואחרי שהתקבלת ע"י רבים יותר, אתה צריך להתנהג בצורה נאותה כדי לשפר את המוניטין שלך ואת מעמדך בקהילה. הנקודה היא שאם חלילה אתה לא עומד בהתחייבויות עסקיות, או מפשל בדרך אחרת, אתה עלול לעוף מהקהילה, כולם ידעו, ואתה תפסיד בגדול. לכן יש לך אינטרס להיות בסדר.זו מערכת לא פורמלית של המלצות וערבויות. רשת חברתית שמקובלת לא רק אצל אנשי עסקים עשירים. באשר ליחסי הון שילטון, ברור שלעסקים גדולים יש יתרון גדול בתחום זה, וברור שככל שהשילטון מעורב יותר בתכנון ורגולציה של התעשיה, כך הפרוטקציוניזם דוחק את השוק והתחרות החופשית. מבחינתי אתה מתפרץ כאן לדלת פתוחה. אני רוצה רק להעיר שלא רק אנשי עסקים משפיעים באופן מניפולטיבי, אלא גם קבוצות פוליטיות, ארגוני חברה אזרחית ואיגודים מקצועיים. לשאלתך, לדעתי הבעיה הכלכלית העמוקה היא בעיית המעורבות הגבוהה של המשטרים במדינות המערב בהתנהלות הכלכלית. התוצאה החמורה ביותר של מעורבות זו היא בעיית הצטברות החוב במגזר הציבורי והפרטי, כלומר החוב שאין מודל עסקי להחזיר אותו. רוב החסכון הסולידי של הציבור מושקע בחוב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות זה עוד כלום בהשוואה לאניגמטיות של שאר התקשורת שלי עם הסביבה. אבל בסך הכל הבנת לא רע את כיוון הטענות. אתה רק ממהר מעט, לאחר שסיווגת טענה לתחום הכללי המתאים לה, לדלג על הואריציות ולהתיחס רק לתחום באופן הפשטני ביותר האפשרי. מובן שרוב הטענות שלי נמצאות בתחום הכללי של 'הון-שלטון', קשה להמציא את הגלגל מחדש כצורה אחרת. אבל אולי יש משמעות כלשהי לטענה שקשרים תירסיים כאלו מתרבים ככל שהמעמד העליון מצומצם יותר. או לטענה שבקוטביות כלכלית גדולה מספיק, לא צריך הרבה שלטון בשביל קשרים כאלו. אני יכול לנסות להגן על הטענות האלו אם תתקיף אותם ישירות. אני לא חושב שאני מניח קונספירטיביות מוגזמת, אני חושב שהמודל שלך - מניח תחרות מוגזמת בתוך חברה מצומצמת וכרוכה סביב עצמה בלופים רב מימדיים. אין מי שיתחרה בגבירי-הגבירים העליונים מלבד הם עצמם. אין תחרות מושלמת בכל התחומים מצד חברות זרות בחברות מקומיות ולא תהיה. שוב אותה הטענה: במצב כזה, ככל שהחבורה העליונה מצתמצמת, וככל שהיא צוברת פער מהציבור שעל הקרקע, התחרות הפנימית בחבורה הזו פוחתת. גם אם מרעית-העין היא של עסקים. לגבי הפטיש שלי - פה האניגמטיות שלי באמת היתה בעוכרי, צריך להפריד: אני מכחיש את קיומה של חברה נמוכה משמעותית בגודלה, שאינה מפתחת ומשקיעה גם בהנתן משאבים. אבל כשאני מדבר על עסקים קטנים אני לא מתיחס רק לעסקים קטנים עד כדי כך, אלא לעסקים הקטנים מתאגיד. ניסיתי להגדיר פחות-או-יותר את הגודל איפשהו: עד הנפקה בבורסה וגם קצת מעבר לכך. כלומר - למרות שאני לא כלכלן גדול - אני רוצה להעלות את מספר החברות המונפקות בבורסה (ולא מתמוטטות בטווח הסביר). וכמו כן, להעלות את מספר החברות שאינן מונפקות אך הן בסדר גודל מקביל. אני יודע שאתה תומך בהקטנת המיסים לכולם, תסכים איתי בודאי, שאם המיסים מופחתים לכולם אין בכך שום העברה של כספים מקבוצה מסוימת לקבוצה אחרת (בטח שלא מהעליונה לתחתונות). אז מדוע הצעת הפחתת מיסים לעסקים קטנים כפתרון אפשרי למשאלותי בעת שהדבר אליו התכוונת באמת הוא הפחתה אחידה? הסחת דעת? -- יתכן שיתנתקו הכבלים מהאף שלי בימים הקרובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "קשרים תירסיים"? אני מנחש שהמעמד העליון הוא קבוצת העסקים שנתח השוק שלהם הוא רוב המכירות בענף מסויים. כלומר האם אתה טוען שנוצר אוליגופול? מה שאתה מציע (אולי, הכל בהנחה שאני מבין נכון) זה סוג של מנגנון אוטומטי של דיני הגבלים עסקיים. ככל שנתח השוק של עסק גדל, יוטל עליו מס גבוה יותר שיועבר לעסקים בעלי נתח שוק נמוך באותו ענף. זה הרעיון פחות או יותר? בקשר למה שאמרתי בעניין מיסים, חשבתי תחילה שאתה מתכנן תמיכה באמצעות מנגנון ממשלתי שיחלק מענקים. באופן יחסי לרעיון הגרוע הזה העדפה באמצעות הקלות מס עדיפה - לכך התכוונתי. באופן כללי יש לי מדיניות תגובות קבועה, והיא שאני לא מחוייב לעיקביות. ויש עוד משהו: יש לי בדרך כלל אמפטיה לאנשים שאני מדבר איתם, ואם אני רואה שלצד השני מאוד חשוב משהו, אני מרגיש קצת יסורי מצפון להתעקש וכאילו לא "להרשות" לו לקבל אפילו קצת ממה שהוא רוצה. אני רואה שמאוד חשוב לך לתת הקלות מס לעסקים קטנים על חשבון הגדולים. אז לא ממש איכפת לי במסגרת דיון באייל להיות קצת נחמד אליך... למרות שזו שטות מוחלטת. חוץ מזה, הקלות מס כלשהן הן אולי צעד בכיוון הנכון של הורדת מיסים לכולם. פשרה שכזאת. יש גם עניין הדוגמטיות: לא נעים לי עם עמדה שו"חיסטית טהרנית ופשטנית. אז לפעמים, בכפוף למצב רוח, אני מוותר קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים קצרים: מקווה שכללי הדיון לא ישברו לרסיסים: כשהתיחסתי לידע שלי בקשר לגישה הכלכלית שלך לא התכוונתי שאני תופס את הגישה הזו כשוקחופשיסתית באופן מונוליטי. בניגוד לשו"חים רבים אחרים נהנתי לעקוב (באינטרוולים) אחרי התפתחות הדעות הכלכליות שלך באייל. ובמלה 'התפתחות' אני לא מביע זלזול כלשהו, לדוגמא - הביקורת שלך על נושא הביטקונים בדו-שיח עם צפריר (כהן) היתה מעניינת ביותר. (איי, דחיית סיפוקים - באופן כללי נותרתי עם הרושם שבקרוב מאוד מדינות או אירגונים כלכליים עולמיים יכריזו על ביטקונים משלהם, שאכן יתבססו על כח מחשוב, וכח מחשוב יתחרה בסטנדרט הזהב -אההה!) ניסיתי רק לפזר ערפל מסוים שהחל להתעבות מסביב להצעה לקידום עסקים קטנים-בינוניים על חשבון גדולים. באותו נושא - למה מעסקים גדולים לקטנים באותו הענף? להפך, נראה לי חשוב שלא להגביל להגדיר ולתחום ענפים, מה אנחנו? -קיבוץ? לקחת מריכוזי הון, אם פרטיים ואם, ובעיקר, תשלובתיים. ולהעניק ע"י השקעה בעסקים ורעיונות שמראים הצלחה כלכלית מסוימת, בלי לבדוק מה התחום בו הם עוסקים. (וכמובן כמובן - לאסור על תחומים מסוימים בלי כל קשר). הצטערתי אחרי כתיבת התגובה הקודמת על שלא חגגתי את ההסכמה לפני ההתנצחות: על כך שישנה בעיה כלכלית מובנית במצב כיום, והיא גדלה. אני מודע לחוסר בהתיחסות ובידע בנוגע לתיאוריות הכלכליות המקובלות בדברים שלי. אז אצתי-רצתי וקראתי קצת (שוב) על משבר החוב באופן כללי. כשאני מתכנן לרשום לי בצד משפטים בסטנדרט סטנד-אפ (או יהונתן גפני) כמו - להגיד משבר החוב זה כמו להגיד... שיש לך יותר ילדים מירושה, למשל, וכן הלאה. רק מה - מהר מאוד גיליתי, שלהבנתי, להגיד משבר החוב זה כמו להגיד כל אחד מהדברים מסוג זה, שעולים בדעתי. כלומר - יתכן מאוד שאתה צולל במשמעויות של משבר החוב לתהומות עמוקים בהרבה מהעומק בו אני רואה מרחוק כחול-שחור-עמום, אבל על פני השטח, לפני שאני מקבל את הקביעה שהדבר שיוצר את המשבר זו התערבות ממשלתית אני מעונין להבין קצת יותר מה הוא שאנחנו מנסים לפתור. מה היא הבעיה (שהסכמנו שקיימת) ולא מה ההשלכות שלה. לתפיסתי - הבעיה היא יצירת תנאים כלכליים (בטעות או בכוונה) שיצמצמו (ולא יפתחו), בעתיד הנראה לעין, את החופש האישי האנושי הממוצע בעולם החופשי. חופש העיסוק, ועיסוקי הפנאי, והפנאי. הקביעה כי להתערבות ממשלטית יש חלק ביצירת הבעיה נראית לי כנכונה על פניה. כשמסתכלים, אף אם בהידיוטיות, על יוון ושות' אין הרבה ספק שהתנהלות הממשל היא מהגורמים העיקריים אם לא ה-גורם לבעיה. הדברים האלו לכשעצמם לא מספיקים עלמנת לקבוע אם נכון יותר לשנות את ההתערבות או לבטל אותה. כאמור אני הדיוט וקצת אדיוט, אבל לא מתיאש! ננסה מכיוון אחר: בניסויים סוציולוגיים לגבי לקיחת-סיכונים אנושית (נושא אהוד פה - לא?), אם מתארים ניסוי בו נבחנים מקבלים סכומים שונים של כסף, בין 100ש"ח למספר עשרות-מיליונים, ונבחנת הנכונות שלהם להשקיע בהימור של 6:4 נגיד, הצפי שלי, (מה לעשות אני לא מכיר ניסויי ממשי כזה, וקשה לי לחשוב על דרך לבצע אותו בסכומים סבירים), הוא שגרף ההשקעות (באחוזים) יהיה נמוך בשני הקצוות. (וגבוה איפשהו באמצע ולשם אני מכוון בתכנית המהפכנית שלי). בהנחה שאלו אכן יהיה תוצאות הניסוי: בקצה העשיר, ההשקעה תהיה נמוכה, למיטב דעתי הפסיכולוגיסטית בגרוש, בשל חוסר עניין. אפשר לעורר יותר עניין על ידי הענקת הימור בסיכוי טוב יותר לקבוצה העליונה כמובן. ובמציאות הכלכלית, קיימת גם היכולת של הקבוצה הזו להשיג סיכויים טובים יותר וגם ההשקפה שצריך לספק להם מראש ובנוסף סיכויים טובים יותר. כי זה ישחרר עוד כסף. אולי, לחילופין, ניתן לצמצם את הקבוצה הזו בדרך כלשהי. (וואלה לא כלכך קצרים. התנצלויותי הכנות) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |