בתשובה לשי שפירא, 10/02/13 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההוכחה שאדם שעובר התניה פסיכולוגית כזו כמו שתיארתי יכול להפיק משהו יצירתי, היא פשוט ההיסטוריה: מערך המחקר והפיתוח של צה"ל - וגם מקומות אחרים שנדרשים ליצירתיות מבצעית ולא רק טכנולוגית או תוכנתית - כנראה עבדו לא רע לאורך השנים, ורובם אכן עברו את ההתניה הנ"ל. אפילו מעדותך האישית ניתן להסיק שהתספורת הקצרה לא מנעה ממך ומשאר עמיתיך לפלוגות התוכנה להיות יצירתיים, וקיצור השיער לא קיצר לכם את הנוירונים, למרות ההכרח המוזר להיות מסופר כמו כולם. וכמובן שיש בועות קטנות בתוך הצבא שבהן יש סיטואציות שונות ואחרות. אבל נראה לי שאחד החסכונות היותר גדולים של מערכת גדולה היא לא לפתוח עץ נהלים עצום שיש בו ענף נפרד לכל תת-יחידה ותת-יחידה. 1 כבר ביקשתי במעלה הפתיל לא להיכנס לאנקדוטת השיער הגרמני שהיא אכן יותר בדיחה ממשהו ששווה דיון עקרוני לטעמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי לטעון זה שזו לא באמת התניה פסיכולוגית. קרביים אולי עוברים התניה פסיכולוגית (וגם אנחנו, בטירונות), אבל אצלנו הדרישות למדים, תספורת, גילוח וכו' לא היו חלק משום התניה, כמעט להיפך. כשאתה מגיע מטירונות ליחידה כזו אתה מייד צריך לשכוח את האווירה הרובוטית והמדכאת מהטירונות ולחזור לחשוב כמו אדם עצמאי. אבל שוב, אנחנו כנראה מסכימים על כך שלא צריך נהלים שונים לקרביים ולא־קרביים (ואני חושד שזה הרבה מעבר ל"בועות קטנות"), רק רציתי להבהיר את העניין המסוים הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |