|
הטענה הזו היא תקפה עקרונית, אבל קשה להסכים איתה, היות שגילויי הגזענות שם הם במסגרת החוק, אינני מצפה גם ממי שסולד מהם לדווח עליהם למשטרה. אני כן מצפה ממי שיורים לו רקטה ליד הבית להתקשר למשטרה.
בעניין איציק, העניין הוא שהוא לא זוכר עם כמה אנשים הוא נפגש, ולא זוכר איך בדיוק הם הוכיחו שהם גזענים. אני לא בטוח עד כמה הם הוכיחו שהם גזענים, ואני יכול לשער שחיילים מסתובבים במקומות מועדים לפורענות, אליהם האלימים יגיעו. אני לא חושב שחיילים מוצבים במועדון הנוער בלב היישוב. יש יסוד להניח שיש סיכוי יותר טוב לחיילים לפגוש את אלה הקיצוניים, איתם הם אמורים להתמודד.
לעניין הכושים בהארלם, אם אתה אומר לי, פגשתי שני אנשים במטוס שניהם היו מהארלם, ושניהם היו שחורים - זה לא אומר הרבה. אם אתה אומר לי כל פעם שאני נכנס להארלם כל המוכרים שחורים, בבנייני המגורים תולות כביסה נשים שחורות, והכושים הלא-עבריים משמיעים שירים לא עבריים בעליל על המדרכה, יש יסוד להניח שהשכונה שחורה.
אם איציק היה אומר, "נפגשתי עם עשרים תושבים בחברון בהזדמנויות שונות, וכולם בסופו של דבר הסכימו עם האמירה שיש לשלול את האזרחות של הערבים הישראלים", הייתי מסכים עם הסקת המסקנות.
הגיוני, לא?
|
|