 |
מבחינה תיאולוגית המאמר לא מדייק ממש, אבל משום אורכו וסתם חוסר חשק לא אעמוד על הניואנסים ואדבר על הרוח הכלילית הנושבת מתוכו: תופתעו, אבל יש אמת בחלק ניכר מהדברים של הכותב, רק שהדברים לא משפיעים רק על חילונים ואתיאיסטים, אלא גם על רוב הדתיים, לצערי. אם נביט ברוח הנושבת בעולם כולו, זאת המושכת בחוטים, גם היא נוצרית לחלוטין. נכון שבמדבריות ערב ובסין לא כולם נוצרים, אבל אין נקודה בעולם שהנצרות לא פגעה בה בצורה כל שהיא, היא גם זאת שכרגע נותנת את הטון בכל מה שקשור לקדמה תרבותית, רוחנית ופרקטית מעשית. .
היהדות האמיתית, לא זאת של אמנון יצחק על סוגיו וחסידיו, אלו השותפים בהמונם את ההמון עם ציור מעוות וילדותי של הדת היהודית , מדברת על נושאים רוחניים וגשמיים בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה, רציונאלית ומעמיקה מזאת שמסוגלים המוני העם לקלוט. יש המון בורות בציבור בקשר לתפיסה של היהדות את המציאות, היחס לדתות אחרות, מדע בראיית הדת ועוד. סתם לסבר את האוזן, רבנים רבים, במיוחד מתחום הקבלה ראו בהתפתחות העולם חלק מאבולוציה עוד הרבה לפני שדרווין צץ. מה זה קשור לנצרות?.
הבריאתנים הנוצרים שלחמו במדע המודרני היו חייבים להציב אלטרנטיבה לעומת המדע, שהסביר הכל באמצעים רציונאליים ואלו תפסו אוטומטית עמדה נגדית לסיפור מעשה בראשית, המספר על בריאת העולם בשישה ימים. אף אחד לא לקח שם בחשבון כי לפני בריאת האדם או מערכת השמש והכוכבים אם תרצו, לא הייתה משמעות לזמן ואפילו לא ליממה. חז"ל, כולם בלי יוצא מין הכלל דיברו על מעשה בראשית כמשל ורק עם התפתחות המדע המודרני אפשר לראות כמה הם צודקים והעולם נבראה בתהליך אבולוציוני ואילו הנצרות שוגה.
אם כן מה המשותף לנו ולצרות בהווה בכל התיאוריה שפרסתי? בהמון העם היהודי, אפילו היהודים נפלו בחלקלקות הגולה לויכוח תיאולוגי, שהוא לא בין היהדות למדע, אלא בין הנצרות למדע ובשם כך הקימו עלינו "רבנים" בורים שמדברים שטויות, גורמים לזילות הדת ולשנאת חינם, על דברים שבין החילוני-אתיאיסט המצוי לבין דתי לא אמור להיות בהם שום חילוקי דעות: הרב קוק זצ"ל אמר שהוא לא בטוח שתהליך האבולוציה נכון(תמיד עדיף להשאיר מבחינה מדעית מקום לביקורת), אך הוא מקווה שהוא נכון, משום שהוא דומה להפליא לתהליך הבריאה כפי שהופיע במסורת הקבלה. כך למשל, על יום אחד בספר בראשית, הרב קוק זצ"ל אמר כי משך הזמן יכול לנוע עד "מליוני מליוני שנים). אם כן ששת ימי הבריאה ציינו שלבים בהתפתחות האבולטיבית ולא שש יממות. שישה שלבים ובעברית עדכנית-אבולוציה והתפתחות העולם ע"י תהליך.
בהרצאה הבאה ישנם מקורות תורניים רבים שקדמו לדרווין המדברים על התפתחות העולם כתהליך אבולוציוני, כולל מקורות: http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=205...
הנצרות חדרה כ"כ עמוק לתוך היהדות שאפילו מושגים שמקורם ביהדות מופיעים בדמיונם של אנשים(כולל דתיים) בצורתם הנוצרית. דוגמאות: בשום מקום לא רשום שהאישה פותתה בתפוח, זה הוא ציור של דה וינצ'י ומשם הרעיון, לוחות הברית מתוארים כמרובע בתורה(יותר נכון מעין קובייה), בכל מקום כולל בבתי הכנסת ציור לוחות הברית מופיע עם קשתות למעלה, המלאכים ביהדות כוח רוחני, שמשום חוסר יכולת האדם לתפוס אותם בהבנה גשמית מופיע כאישיות משלית, אך להמון העם אותם מלאכים מופיעים עם כנפיים וטבעת זרחנית ונוצצת מעל הראש, כנ"ל לגבי השטן, זה שביהדות מייצג סך הכול כוח נפשי מסוים ובנצרות הפך לבחור עם שרירים, זנב וקלשון. אני מסכים לחלוטין כי סדרות הטלביזיה הוסיפו עוד שינוי בתודעה, אך זאת החלה כבר הרחק בהרבה שם באירופה הקרה לפני כמה מאות שנים....
התהום עמוקה יותר מסתם סימבולים או סמלים, העניין תופס מהות עמוקה יותר כאשר מדובר על הכוחות הרוחניים העובדים בכל דת. כן, אני יודע שאתם האתיאיסטים מדמיינים שוב פרימיטיביות ושדים, אך לא כך הדבר, זה עניין פשוט בהרבה: תורת "הלחי השנייה" המפורסמת של ישו למעשה מדברת על חסד, חסד ועוד חסד, זה הוא הכוח הרוחני שמושל בנוצרים., לכאורה נשמע יפה ,וזה מהות הנצרות-חסד, אסתטיקה, התקדמות מדעית, אך מה לעשות בעולם פועלים עוד כוחות כמו למשל מידת הדין, אהבה, יראה (יראת כבוד). האסלאם למשל, היא דת המבססת את כל התורה שלה על דין. "דין מוחמד ביל סייף", דין מוחמד בחרב, האסלאם ממצא את הדין עם מאמיניו ולאדם לא נותר, אלא להיות כנוע לדין(אסלאם=כניעה מילולית). להמחיש את הסתירה בן המידות אתן משל: אדם גנב פת לחם ועומד בפני משפט, האדם מואשם כי גנב וחייב לשלם. פה פועלת מידת הדין, יש משפט צדק. התסבוכת בעולמנו: אדם קם ומספר שלא אכל שלושה ימים. אתה מרחם עליו וצריך להפעיל את מידת החסד. החסד נשמע מצוין, אבל אולי גם האדם שהלחם נגנב מימנו רעב? אולי לאותו האדם יש שלושה ילדים שהוא מאכיל עם פת הלחם? בכלל, האם גנבה מעשיר סטייל רובין הוד היא בסדר? היהדות באה לאזן בין המידות המנוגדות. מספרים על דוד המלך, שהיה מחייב אדם במשפט(מידת הדין) ואז אם לאדם לא היה אמצעים לשלם הוא היה מעניק לו את הכסף כתרומה(מידת החסד).
גרמניה הנאצית הייתה אתיאיסטית, לא צריך להיות דתי או להאמין שג'יזס היו כוחות נוסח פיקצ'ו, כדי להאמין ולדגול בהלכי הרוח הנוצרים, בדיוק כמו שכותב בעל המאמר, אלו השתרשו באירופה כבר מתקופת מסעי הצלב, אז הפכו השבטים הפראיים של אירופה לנוצרים. עבודת החריש השתרשה בנפש האירופאים ואז בשיא הרנסנס התרבותי, בדיוק ברגע בו ישבו גבירי אירופה בטרקלינים, דיברו מדע ותרבות, באה מלה"ע הראשונה ואח"כ השנייה ותפחו להלך הרוח הנוצרי על הפנים. בגרמניה הדבר היה מעוות ביותר, משום שדווקא שם ילדים שינקו הנזל וגרטל במקור כילדים, התקשו להפנים את רוח הנצרות.
לויכוח זה השלכות עד ימינו, למשל הקוד האתי של צה"ל הוא נוצרי-אסתטי. מה שמצטלם יפה מוסרי! לא משנה העובדה שמידת הדין נזנחת. דוגמא מהשטח: מחבל יורה על הילדים שלנו מתוך בית עם ילדים, המוסר הנוצרי מגיש את הלחי השנייה ונדפק, המוסר היהודי התקני מוריד את הבית על המחבל ועושה צדק וחסד. אני מגן על הילדים שלי ועל עצמי. אני עושה חסד עם הילדים שלי ועם עצמי. מה עם הילדים של המחבל? הוא הרג אותם, ברגע שהכניסם במזיד לקו האש, הוא קיבל את מידת הדין.
לאור ההיסטוריה המרה והניסיון המדמם של היהדות עם האינטראקציה הנוצרית, אני חי ונושם תרבות נוצרית סביבי, לצערי הרב הלוואי וזאת תעלם או תשכיל ותשתנה, יהדות אירופה ערגה להיות נוצרית בחלקה החינוכי, סופה היה להיות בתאי הגזים. בשם המוסר הנוצרי אירופה ה"נאורה" ללא קץ השמידה חצי עולם, מאז מסעי הצלב ועד ימינו אנו, רק חסד לא אפשרי גם אם מצטלם יפה. אי-אפשר להיות "פראייר", אם אתה לא חושב כך, הילדים שלי רעבים, תן להם את המשכורת שלך!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש